נאום האם:
קאביט
הם לקחו איתם את כל הנחמות ומסרו לנו ייסורים גדולים, הם השאירו אותנו לראות גם את ייסורי מותו של המלך דאסרת.
איל המלך, הרואה ומקשיב לכל זה, אינו מתרכך, רם! קבל עכשיו כל מה שאנחנו אומרים, בבקשה תגיד, מי הוא האדון השורד כאן?
הו ראם! קח את מושכות המלכות ועשה את כל העבודה. ספר לנו, למה אתה הולך עכשיו?
הו ראם הגולה בלבוש של סגפן ולוקח איתך את ג'נאקי (סיטה), למה אתה מצער אותי?265.
גם אני אלבש את הלבוש השחור ביציאה מארץ המלך, ואהיה סגפן, אלווה אותך.
אעזוב את התרגול המשפחתי ואנטוש את הפאר המלכותי, אבל לא אפנה את פני ממך.
אני אענד את הטבעות באוזן ואמרח את האפר על גופי. אני אחיה בהתמדה, הו בני! אני אוותר על כל האביזרים המלכותיים.
אני אאמץ לבוש של יוגי, ובעזוב את קאושאל (ארץ), אלך עם המלך ראם.266.
APOORAV STANZA
רם צ'נדרה הלך לבאן,
אלה שהם הבית של הדהרמה-קארמה,
לחמן נלקח יחד
רם, משכן העשייה הדתית, יצא ליער יחד עם לקשמן וג'נאקי (סיטה).267.
האב ויתר על חייו
מטוסים ירדו (בשבילו משמים).
(כאן) שרים רבים יושבים
בצד ההוא נשם האב את נשימתו האחרונה ועזב לגן עדן בכלי אויר של אלים. בצד זה חשבו השרים על המצב.268.
וישתה יושבת,
מי ראוי לסגידה לכל הברהמינים.
שלח מכתב (להודו).
עצתו של ואשתיה, הברהמין הבולט מבין כל הברהמינים, התקבלה. מכתב נכתב ונשלח ל- Magadh.269.
האדונים הפיאודליים הייצוגיים (יושבים)
הוגשו הצעות
ומהיר כבן הרוח
נערך דיון קצר מאוד ונשלחו מספר שליחים מהירים כמו האנומן.270.
על ידי חציית שמונה נהרות
סוג'אן דאט איננו.
הבא איפה בהראטה (חי,
נערכו חיפושים ונשלחו למקום שבו התגורר בהראט, עשרה שליחים, שהיו מומחים במשימתם.271.
(השליח להודו) מסר הודעה
שהמלך דאשארתה הלך לגן עדן (למעלה).
(בהרט) קרא את המכתב ביסודיות
אותם שליחים מסרו את ההודעה ואמרו שהמלך דאסרת מת, בהרט קרא את המכתב וליוו אותם.272.
כעס התעורר בנפשו (של בהראט),
אשליית הדת נעלמה,
עזב את קשמיר
הכעס התלקח במוחו ותחושת הדהרמה והכבוד נעלמו ממנו. הם עזבו את קשמיר (והחלו במסע חזרה) והחלו לזכור את האדון.273.
הגיע לאיודהיה-
לוחם שריון (הודו)
ראה את המלך של עוד (דשארטה)-
הגיבור האמיץ בהאראט הגיע לאוד וראה את המלך דאסראת מת.274.
נאומו של בהרט המופנה לקייקיי:
(כשהגיע לשם) הוא ראה את הגסות
אז הבן (בהרט) אמר-
הו אמא! תודה לך,
��� הו אמא! כשראית שהגרוע מכל קרה ואז התקשרת לבנך ודאי נזף בך, אני מתבייש. 275.