���אם הקוצים יעקצו והגוף יסתלק, אעמוד בקושי של הקוץ בראשי.
���אם הנמרים והנחשים יפלו על ראשי, גם אז אני לא אגיד ���אוי או ���אוי ואבוי.
���בשבילי טוב לי הגלות ביער מהארמון, אהובי! להשתחוות לרגליך.
���אל תתלוצץ איתי בשעה עצובה זו, תהיה לי תקווה ואחזור לביתנו אם אהיה איתך, אבל לא אחיה כאן בלעדיך.���249.
נאום איל המופנה לסיטה:
��� הו סיטה! אני אומר לך את האמת שאתה תוכל לשרת יפה את חמותך בזמן שאתה מתגורר בביתך.
��� או איילה! הזמן יעבור מהר, אני אמלוך איתך.
���אם אכן, המוח שלך אינו מרגיש בבית באוד, הו חביבי הפנים! אתה הולך לבית אבא שלך.
���לדעתי הוראה של אבי עומדת, לכן אתה מרשה לי ללכת ללכת ליער.���250.
נאום לקשמן:
כששמע דבר כזה בא האח עם חץ וקשת (לחמן בידו).
הדיבור הזה התקיים כששמע אותה, לקשמן בא עם קשתו בידו ואמר: "מי יכול להיות הבן הבלתי מעורער בשבט שלנו שביקש את גלות רם?
מנוקב בחץ התאווה ובעלת אשה (המלך) הוא שקר, לא מנומס ודעתן מאוד.
���האדם השוטה הזה (המלך) המנוקב בחיציו של אל האהבה, לכוד בהתנהגות פסולה אכזרית, תחת השפעת אישה טיפשה, רוקד כמו קוף שמבין את הסימן של מקל.251.
מוט התאווה, כמו קוף ביד, גורם למלך דאשארתה לרקוד.
���נטילת מקל התאווה בידה קייקיי גורמת למלך לרקוד כמו קוף שאישה גאה תפסה את המלך ויושבת איתו היא מלמדת אותו שיעורים כמו תוכי.
בהיותה אדון האדונים, היא מניפה את הקמע כמו מלך מעל ראשי השפויים.
האישה הזו רוכבת על ראשיהן של נשותיה כמו אל הוד ולזמן קצר מייצרת את מטבעות העור כמו המלך (כלומר היא מתנהגת לטעמה). האישה האכזרית, הנחותה, חסרת המשמעת והפה לא רק
האנשים עוסקים בגנותם (הן המלך והן המלכה), שמוצאים את רם צ'נדרה גורש, אז איך אני יכול להיות (יושב בבית)?
���העם החל לדבר רע הן על המלך והן על המלכה, כיצד אוכל לחיות בהפקרת רגליו של רם, לכן אלך גם אל היערות
הזמן יעבור ואומר מחר רק מחר, ה'זמן' הזה יעקוף את כולם.
��� חלף כל הזמן בחיפוש אחר הזדמנות לשרת איל ובדרך זו הזמן יטעה את כולם. אני אומר את האמת שלא אשאר בבית ואם הזדמנות השירות הזו תאבד, אז אני לא יכול לנצל אותה.���253.
מחזיקים קשת ביד אחת ואוחזים בקשת (עם מנעול) ביד השנייה, שני הלוחמים מראים את תהילתם.
מחזיקים את הקשת ביד אחת ומהדקים את הרטט ומחזיקים שלושה-ארבעה חצים ביד השנייה שני האחים נראים מרשימים מהצד שבו
הלכו ונפלו על רגליהם ועיניהם מלאות (מים). אמהות (שמלאו חיבוקים) חיבקו אותן היטב
הם השתחוו לפני האמהות שמחבקות אותן בחיקיהן אמרו, ��� הו בן! אתה בא בהיסוס גדול כשקוראים לך אבל איך הגעת היום בעצמך.���254.
נאומו של רם מופנה אל האם:
אבא שלי נתן לי גלות, אתה מרשה לי ללכת לשם עכשיו.
���האב הגלה אותי ועכשיו אתה מרשה לנו לצאת ליער, אחזור בשנה הארבע עשרה לאחר ששוטטתי ביער הממולא בקוצים במשך שלוש עשרה שנים.
חי אז, הו אמא! אני אבוא לראות אותך שוב. אם הוא מת (אז מה) נשכח, (הוא פשוט) סולח.
��� הו אמא! אם אחיה, ניפגש שוב ואם אמות אז לשם כך באתי לבקש ממך סליחה על טעויותיי. בגלל התגמולים שהעניק המלך לאחר שהתגורר ביער, אמלוך שוב.���255.
נאום האם המופנה לראם:
MANOHAR STANZA
כשהאם שמעה זאת, היא חיבקה את בנה בבכי.
כאשר שמעה האם את המילים הללו, היא נצמדה לצווארו של בנה ואמרה, "אוי ואבוי, הו רם, האדם המופלא של שבט ראגו! למה אתה הולך ליער ומשאיר אותי כאן?���
מצבו של דג ללא מים הפך למצבו של קושליה וכל ייסורי הרעב (שלו) הסתיימו.
העמדה אשר חשה הדג על עזיבת המים, שהייתה באותו מצב וכל הרעב והצמא שלה נסתיימו, היא נפלה מחוסר הכרה בטפטוף ולבה הרגיש לוהטת.256.
הו בן! אני חי מלראות את הפנים שלך. הו סיטה! אני מרוצה לראות את הבהירות שלך
��� הו בן! אני חי רק מלראות את פניך וסיטה גם נשארת מרוצה מהדמיית האלוהות שלך, מלראות את יופיו של לקשמן, סומיטרה נשארת מרוצה, שוכחת את כל צעריה.���
אני תמיד גאה אחרי שראיתי את קאיקאי וכו'.
המלכות הללו שראו את קאיקיי ונשות שותפות אחרות, והביעו את בוז שלהן, חשו גאווה בגלל הכבוד העצמי שלהן, חשו גאווה בגלל הכבוד העצמי שלהן, אבל ראו, היום הבנים שלהן הולכים ליער ומשאירים אותם בוכים כמו יתומים,
עשרות רבות של אנשים עוצרים (איסור ללכת) ביחד ומשלבים ידיים, (אבל ראמה לא הקשיב לאף אחד).
היו אנשים רבים אחרים שגם שמו דגש קולקטיבי לא לאפשר לרם לצאת ליער, אבל הוא לא הסכים עם אף אחד. לקשמן הלכה גם לארמון אמה כדי להיפרד ממנה.
היא (סומיטרה) נפלה על הארץ כששמעה את זה. ניתן לתאר הזדמנות זו באופן הבא
הוא אמר לאמו, הארץ מלאה במעשי חטא וזה הזמן המתאים לחיות עם רם.��� לאחר ששמעה דברים כאלה נפלה אמו כמו הלוחם הגדול והגאה שנופל במכת החנית. וישנה.258.
איזה שפל עשה את זה (מעלל) מי שדיבר כך אל רם צ'נדרה.
���איזה אדם רע עשה את המעשה הזה ואמר דברים כאלה לראם? הוא איבד את הכשרון שלו בעולם הזה ובעולם הבא ומי שהרג את המלך, חשב על רכישת נחמה עילאית.
כל אשליה נמחקת, כי הוא עשה מעשה רע, נטש את הדת וקיבל עוולה.