הוא עמד ליפול ממושבו במרכבה, כאשר הסוסים הנמרצים הפגינו את מהירותם וברחו.1864.
דוהרה
דראג'וואן (סרי קרישנה) לקח את המרכבה בזרועו וגרם לו לשכב במרכבה.
תפס את זרועו של המרכבה ושלט במרכבה, קרישנה עצמו נהג בה תוך כדי לחימה.1865.
SWAYYA
לא ראה את המרכבה (של לורד קרישנה) על המרכבה, בלרמה כעס ואמר לו (המלך ג'ראסנדה) ואמר:
כשבלרם לא ראה את המרכבה על המרכבה של קרישנה, אמר בכעס: "הו המלך! הדרך שבה כבשתי את צבאך, בדומה לאחר שכבשתי אותך, אני אגרום להכות בתוף הניצחון
טיפש נלחם עם אדון ארבעה עשר אנשים וקורא לעצמו מלך.
"הו טיפש! קורא לעצמך מלך, אתה נלחם עם אדון כל ארבעה עשר העולמות ונראה בדיוק כמו התולעים והחרקים הקטנטנים, מקבל כנפיים מנסים להתחרות בבז שעף בשמים.1866.
"אני עוזב אותך היום, אל תלחם עם אדון כל ארבעה עשר העולמות
קבל את האמירה הנבונה ועזוב את בורותך
"תאמין שקרישנה הוא המגן של כולם
לכן עליך לנטוש את כלי הנשק שלך וליפול לרגליו מיד." 1867.
CHAUPAI
כשבולרם אמר כך
(כך) המלך הביט בגופו (שלו) במבט כועס.
המלך אמר (רק עכשיו) הרוג את כולם,
כאשר אמר בלרם את המילים הללו, המלך התרגז, הוא אמר, "אהרוג את כולם, ובהיותי קשתריה, לא אפחד מהחלבים." 1868.
SWAYYA
כששומעים דברי המלך כאלה, כל לוחמי הידבה מתמלאים כעס גדול.
כששמע את דבריו של המלך, קרישנה התמלא בזעם והוא נפל עליו ללא היסוס
המלך (ג'ראסנדה) גם לקח חץ וקשת בשדה הקרב וכרת את ראשיהם של הנופלים על הארץ.
המלך נטל את קשתו בידו, קצץ את החיילים וגרם להם ליפול על הארץ בצורה כזו כאילו עם נשיבה של הרוח העזה, פרי עץ הבל נפל.1869.
המלך, שהרס את הצבא, לא חשב שמשהו משמעותי
סוסי המלך רוויים בדם מכף רגל ועד ראש
הוא שלל מרוכבי מרכבה רבים את המרכבות שלהם
איברי הלוחמים מוטלים מפוזרים על הארץ כמו הזרע שפיזר האיכר.1870.
כשראה סוג זה של התנגדות (מצב), בלארמה כעס על סרי קרישנה.
בראותם זה את זה בצורה זו, קרישנה ובלרם שניהם התמלאו מאוד באש הכעס והגיעו לפני האויב על הלחימה, וביקשו מהמרכבות שלהם להמשיך.
אוחזים בנשקם ומתלבשים בשריוניהם, וגם בזעם גדול נראו הגיבורים האלה כמו האש
ולראות את שני הגיבורים הללו, נראה היה ששני אריות גורמים לצבאים לברוח ביער.1871.
במקביל, קרישנה לקח בידיו את הקשת והחצים שלו, היכה את המלך
ואז בארבעה חיצים, הוא הרג את ארבעת הסוסים של המלך
בזעם גדול הוא קצץ את קשת המלך וגם ניפץ את מרכבתו
לאחר מכן, המלך מתקדם הלאה עם מקבתו בצורה כזו, שאני מתאר כעת.1872.
המלך החזק מיהר ברגל והשליך את המקבת על בלרם והרג אותו.
המלך, הלך ברגל, היכה את בלרם במכה שלו וכל זעמו התגלה ללוחמים
בלרמה קפץ (מהמרכבה) ועמד על הארץ. דמותו בוטאה כך על ידי המשורר שיאם.
בלרם קפץ וירד לעמוד על האדמה והמלך ריסק את מרכבתו יחד עם כל ארבעת הסוסים.1873.
בצד זה, המלך התקדם עם המקבת שלו ובצד זה התקדם גם בלרם עם המקבת שלו
שניהם ניהלו מלחמה איומה בשדה הקרב,
ולמרות המשך המלחמה במשך זמן רב, איש מהם לא הצליח להביס את השני
בדרך זו, בראותם את קרבם, נעשו הלוחמים החכמים מרוצים בנפשם.1874.
שני הלוחמים נהגו לשבת כשהם עייפים ואז קמו שוב ללחימה
שניהם נלחמו ללא חת ובכעס בצעקות "הרוג, הרוג"
כפי שהיא שיטת המלחמה של המלחמה, גם נלחמים וגם מכים (זה את זה).
שניהם נלחמו על פי אופן הלחימה של מקבת ומבלי להתנודד מעט ממקומותיהם, הם הצילו את עצמם ממכות המקבת עם מקבת משלהם.1875.
לדברי המשורר, גם בלרם וגם ג'ראשנד מלאי זעם בזירת המלחמה