והיא שלפה את הפגיון שלה מתוך הנדן בתאבון רב.(114)
את מי שהיא פשטה, היא השמידה,
וכבשה את המקום ותבעה אותו כשלה.(115)
כאשר שליט מאינדרה שמע,
הוא צעד לעבר המקום ההוא.(116)
הוא יישר את כוחותיו כמו יבולי האביב,
בניגוד לאלה שעמדו שם חמושים לחלוטין.(117)
כמו גל מהים העמוק הצעיד אותם,
אשר היו מוגנים על ידי שריון הפלדה מכף רגל ועד ראש.(118)
המהומות של רובים, אקדחים ותותחים השתלטו,
ואדמה נעשתה אדמדמה כמו פרחי ארגמן.(119)
היא, בעצמה, הגיעה לשדות הלחימה,
עם קשת סינית ביד אחת והחצים ביד השנייה.(120)
בכל פעם שהיא פגעה בהם דרך ידיה,
החצים חדרו דרך צלעות האנשים והפילים.(121)
איך שגלי הנהר פגעו באבנים,
חרבות הלוחמים היכו בצורה נוצצת.(122)
זוהר הבוהק (החרבות) שרר בכל מקום,
ובזוהר, הדם והאדמה לא היו ניתנים להבחנה.(123)
החרבות של הינדוסטאן נצצו,
ושאג כמו עננים גדושים מעל הנהר בשיטפון.(124)
קשתות סיניות הקרינו,
והחרבות ההינדוסטניות נצצו.(125)
הרעשים, שהיו מדהימים לאורך קילומטרים רבים,
גרם לנהרות לייאוש ולנתק את ההרים.(126)
אבל כאשר החרבות של ימאן נדלקו,
גם השמיים וגם הארץ הדליקו.(127)
כשחנית במבוק הופיעה מגיעה מהר,
והגברת העדינה עפה בזעם.(128)
האנשים הרימו גוון ובכו,
והאדמה רעדה בשאגת רובים.(129)
הקשתות והקלעים נכנסו לפעולה בעוז,
והחרבות ההינדוסטניות, זוהרות כמו הכספית, החלו לחדור.(130)
הפגיונות מוצצי הדם הופיעו,
והרומחים, חדים כמו לשונות נחשים, נכנסו לפעולה.(131)
הזרועות הנוצצות נצצו,
וכדור הארץ נעשה כהה יותר כמו הגופרית.(132)
הרובים והקשתות שאגו, ושוב שאגו,
והחיילים ענקיים כמו התנינים התחילו לבכות.(133)
זרימת ממטרים ספונטנית מקשתות,
נראה כאילו הגיע יום הדין.(134)
גם לחיילים הרגלים לא היה מקום עלי אדמות,
גם הציפורים לא יכלו למצוא את דרכן באוויר.(135)
החרבות הראו את מעלליהן בעוצמה כזו,
שגופות המתים יצרו את ההרים.(136)
ערימות הראשים והרגליים היו כולן,
וכל המגרש נראה כמו מגרש גולף עם ראשים מתגלגלים כמו כדורים.(137)
עוצמת החצים הייתה כה גדולה;