"אף אחד לא יכול היה להעז לקחת את הסוסים האלה,
״אבל אתה נתת לה אחד בעצמך.(55)
״למה, אדוני, קיבלת החלטה לא מודעת.
'ראהו, היא גנבה אבל אתה נתת לה את סוראהו בעצמך'(56)
שני הסוסים שהיא לקחה,
ובחמלה אלוהים, היא מסרה אותם לידידה.(57)
הוא התחתן איתה והביא אותה הביתה,
ובחסד שמימי, מילא את הבטחתו.(58)
(המשורר אומר), 'תן לי את הספל המלא בקליפת פרג מחוסל,
"מה שעשוי לעזור לי בזמן המאבק.(59)
״גם זה אמין לנצח את האויב.
"אפילו לגימה אחת מזה גורמת לאדם להרגיש כמו פיל."(60)(11)
האדון הוא אחד והניצחון הוא של הגורו האמיתי.
הוא מאושר ומעניק שפע של שירותים
הוא מטפח ומשחרר(1)
הוא רחום ומספק מחסה
הוא אדיב ויודע הכל בארץ ובשמים(2)
שמעתי סיפור בהרי חאיבר הנישאים
חי שם פאתאן ששמו היה ראחים(3)
הייתה לו אישה מענגת כמו ירח
המראה שלה לבדו היה רצחני עבור נסיכים רבים(4)
כמו ענני עונת הגשמים
לריסים שלה היה אפקט מחשמל שפגע בהם (הנסיכים) כמו חצים(5)
הברק מפניה גרם להם לשכוח אפילו את הירח
לכל הנסיכים היא הייתה התגלמות הגן באביב(6)
עפעפיה היו מפותלים כמו קשת
והם ירו חיצים אסון(7)
מבטה העניק אקסטזה של יין
וגם שוממו הגנים הפורחים(8)
היא הייתה יפה להפליא ועלתה על כל הנורמות של אלגנטיות
היא הייתה חיננית ללא ספק אבל הייתה לה מחשבה ארכאית (9)
שם גר פאתאן
קרא לחסן חאן באותו מקום חוכמת המחשבה שלו הייתה די בוגרת(10)
שניהם כל כך אהבו אחד את השני
שאפילו מג'נו (רומיאו) ולילה (ג'ולייט) היו מקנאות בהן(11)
האהבה בהם הפכה כל כך עזה
שהם איבדו את השליטה במושכות ובמדרגות (12)
היא הזמינה אותו הביתה לגמרי לבד
ובראותה אותו היא הייתה מוגזמת מתאוות (13)
כשאוכלים ושותים
חלפו שניים שלושה וארבעה חודשים אחד האויבים שלהם הודיע למאסטר(14)
ראחים חאן פאת'ן התעופף לזעם
ושאג שלף את חרבו מן הנדן(15)
כשקיבלה את הבשורה שבעלה מגיע
היא הרגה את האיש ההוא בחרב (16)
היא שמה את הבשר שלו בסיר
הוסיפו תבלינים והעלו אותו באש(17)
היא הגישה לבעלה את הבשר המבושל הזה
עם מה שנשאר היא אירחה את המשרתים(18)