זוהמת ההתקשרות למאיה נצמדת ללבם; הם מתעסקים במאיה לבדה.
הם אוהבים להתעסק במאיה בעולם הזה; באים והולכים, הם סובלים מכאב.
תולעת הרעל מכורה לרעל; הוא טובל בזבל.
הוא עושה מה שנקבע לו מראש; אף אחד לא יכול למחוק את גורלו.
הו נַנַאק, חדור בנעאם, שם ה', נמצא שלום נצחי; השוטים הבורים מתים בצרחות. ||3||
המוח שלהם נצבע על ידי התקשרות רגשית למאיה; בגלל ההיקשרות הרגשית הזו, הם לא מבינים.
נשמתו של הגורמוך ספוגה באהבת ה'; אהבת הדואליות עוזבת.
אהבת הדואליות מסתלקת, והנשמה מתמזגת באמת; המחסן גדוש אמת.
מי שהופך לגורמוך, מגיע להבין; האדון מקשט אותו עם אמת.
הוא לבדו מתמזג עם ה', שה' גורם לו להתמזג; שום דבר אחר לא ניתן לומר או לעשות.
הו ננק, ללא השם, אדם הוזה בספק; אבל חלקם, החדורים בשם, מעגנים אהבה לאלוהים. ||4||5||
Wadahans, מהל השלישי:
הו מוחי, העולם בא והולך בלידה ובמוות; רק השם האמיתי ישחרר אותך בסופו של דבר.
כאשר האדון האמיתי בעצמו מעניק סליחה, אין צורך להיכנס שוב למעגל של גלגול נשמות.
הוא לא צריך להיכנס שוב למעגל הגלגולים, והוא משוחרר בסופו של דבר; בתור גורמוק, הוא זוכה לגדולה מפוארת.
חדור אהבה לאדון האמיתי, הוא שיכור מאושר שמימי, והוא נשאר שקוע באדון השמימי.
האדון האמיתי מוצא חן בעיניו; הוא מעגן את האדון האמיתי במוחו; מכוון לדבר השב"ד, הוא משתחרר בסופו של דבר.
הו ננק, אלה החדורים בנעאם, מתמזגים באדון האמיתי; הם לא מושלכים שוב לאוקיינוס העולם המפחיד. ||1||
התקשרות רגשית למאיה היא טירוף מוחלט; דרך אהבת הדואליות, אחד נהרס.
אמא ואבא - כולם נתונים לאהבה זו; באהבה הזו, הם מסתבכים.
הם מסתבכים באהבה הזו, בגלל מעשיהם בעבר, שאיש לא יכול למחוק.
מי שברא את היקום, מתבונן בו; אין אחר גדול כמוהו.
המנמוך העיוור, בעל הרצון העצמי, אכול בזעם הבוער; ללא דבר השב"ד, לא משיגים שלום.
הו ננק, בלי השם, כולם שולל, נהרסים בגלל התקשרות רגשית למאיה. ||2||
בראותי שהעולם הזה בוער, מיהרתי אל מקדש ה'.
אני מציע את תפילתי לגורו המושלם: אנא הציל אותי, וברך אותי בגדולתך המפוארת.
שמרני במקדשך, וברך אותי בגדולת שם ה'. אין עוד נותן גדול כמוך.
לאלו העוסקים בשירותך יש מזל גדול; לאורך הדורות, הם מכירים את האדון האחד.
אתה יכול לתרגל פרישות, אמת, משמעת עצמית מחמירה וטקסים, אבל בלי הגורו, לא תשוחרר.
הו ננק, הוא לבדו מבין את דבר השב"ד, ההולך ומחפש את מקדש ה'. ||3||
ההבנה ההיא, שהעניק ה', גורמת; אין הבנה אחרת.
עמוק בפנים, וגם מעבר לכך, אתה לבדך, ה'; אתה בעצמך מעניק הבנה זו.
מי שהוא עצמו מברך בהבנה זו, אינו אוהב אף אחד אחר. בתור גורמוק, הוא טועם את מהותו העדינה של האל.
בבית המשפט האמיתי, הוא לנצח אמת; באהבה, הוא מזמר את המילה האמיתית של השב"ד.