כשהבנתי את המוח הזה, מקצות אצבעות הרגליים ועד עטרת ראשי,
ואז לקחתי את אמבט הניקוי שלי, עמוק בתוך עצמי. ||1||
המוח, אדון הנשימה, שוכן במצב של אושר עילאי.
אין מוות, אין לידה מחדש ואין הזדקנות עבורי כעת. ||1||השהה||
התרחקתי מחומרנות, מצאתי תמיכה אינטואיטיבית.
נכנסתי לשמי הנפש ופתחתי את השער העשירי.
הצ'אקרות של אנרגיית הקונדליני המפותלת נפתחו,
ופגשתי את אדוני המלך הריבוני ללא פחד. ||2||
הקשר שלי למאיה נמחק;
אנרגיית הירח טרפה את אנרגיית השמש.
כשהייתי מרוכז והתמזגתי לתוך האדון המתפשט,
ואז זרם הקול שלא נפגע החל לרטוט. ||3||
הדובר דיבר, והכריז את דבר השב"ד.
השומע שמע, וחקק אותו בשכל.
מזמרים לבורא, אחד חוצה.
אומר קאביר, זו המהות. ||4||1||10||
הירח והשמש הם שניהם התגלמות האור.
בתוך האור שלהם, נמצא אלוהים, שאין דומה לו. ||1||
הו מורה רוחני, התבונן באלוהים.
באור זה מוכלת מרחב היקום הנברא. ||1||השהה||
בהתבוננות ביהלום, אני מצדיע בענווה ליהלום הזה.
אומר קאביר, האדון ללא רבב אי אפשר לתאר. ||2||2||11||
אנשי העולם, השארו ערים ומודעים. למרות שאתה ער, שודדים אותך, הו אחים לגורל.
בעוד הוודות עומדות על המשמר וצופים, שליח המוות סוחף אותך. ||1||השהה||
הוא חושב שהפרי המריר הוא מנגו, והמנגו הוא מריר. הוא מדמיין את הבננה הבשלה על השיח הקוצני.
הוא חושב שהקוקוס הבשל תלוי על עץ הסימל העקר; איזה טיפש ואידיוטי הוא! ||1||
ה' הוא כמו סוכר, שנשפך על החול; הפיל לא יכול להרים אותו.
אומר קבר, וותר על מוצאך, מעמדך החברתי וכבודך; להיות כמו הנמלה הקטנטנה - להרים ולאכול את הסוכר. ||2||3||12||
המילה של נעם דייב ג'י, ראמקאלי, בית ראשון:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
הילד לוקח נייר, חותך אותו ומכין עפיפון, ומעיף אותו בשמים.
כשהוא מדבר עם חבריו, הוא עדיין שומר את תשומת הלב שלו על חוט העפיפונים. ||1||
מוחי ננעץ על ידי שם ה',
כמו הצורף, שעבודתו מושכת את תשומת לבו. ||1||השהה||
הילדה הצעירה בעיר לוקחת כד, וממלאת אותו במים.
היא צוחקת, משחקת ומדברת עם חבריה, אבל היא שומרת את תשומת לבה ממוקדת בקנקן המים. ||2||
הפרה משוחררת, מתוך אחוזת עשרת השערים, לרעות בשדה.
הוא רועה במרחק של עד חמישה קילומטרים משם, אבל שומר את תשומת הלב שלו ממוקדת בעגל שלו. ||3||
אומר נעם דייב, שמע, הו טרילוכן: הילד מונח בעריסה.
אמו בעבודה, בפנים ובחוץ, אבל היא מחזיקה את ילדה במחשבותיה. ||4||1||
יש אינספור הוודות, פוראנות ושאסטרס; אני לא שר את השירים והמזמורים שלהם.