כל אחד מדבר כרצונו.
המנמוך הרצוי, בדואליות, אינו יודע לדבר.
לאדם העיוור יש שכל עיוור וחירש; בא והולך בגלגול נשמות, הוא סובל מכאבים. ||11||
בכאב הוא נולד, ובכאב הוא מת.
הכאב שלו אינו מוקל, מבלי לחפש את מקדש הגורו.
בכאב הוא נברא, ובכאב הוא מת. מה הוא הביא עם עצמו? ומה הוא ייקח? ||12||
נכון הם מעשיהם של מי שנמצאים תחת השפעת הגורו.
הם אינם באים והולכים בגלגול נשמות, והם אינם כפופים לחוקי המוות.
מי שנוטש את הענפים, ונאחז בשורש האמיתי, נהנה מאקסטזה אמיתית בתוך מוחו. ||13||
המוות אינו יכול להכות את עם ה'.
הם לא רואים כאב בדרך הקשה ביותר.
עמוק בתוך גרעין ליבם, הם סוגדים ומעריצים את שם האדון; אין שום דבר אחר עבורם. ||14||
אין סוף לדרשת ה' ולהלל.
כרצונך, אני נשאר תחת רצונך.
אני מקושט בגלימות של כבוד בחצר האדון, לפי צו המלך האמיתי. ||15||
איך אני יכול לשיר את תהילותיך הבלתי נספרו?
אפילו הגדולים שבגדולים אינם יודעים את הגבולות שלך.
נא ברך את ננק עם האמת, ושמר על כבודו; אתה הקיסר העליון מעל ראשי המלכים. ||16||6||12||
Maroo, First Mehl, Dakhanee:
עמוק בתוך הכפר הגוף נמצא המבצר.
משכנו של האדון האמיתי נמצא בתוך העיר של השער העשירי.
המקום הזה הוא קבוע ולתמיד ללא רבב. הוא בעצמו יצר אותו. ||1||
בתוך המצודה מרפסות ובזארים.
הוא עצמו דואג לסחורתו.
הדלתות הקשות והכבדות של השער העשירי סגורות וננעלות. באמצעות דבר השב"ד של הגורו, הם נזרקים. ||2||
בתוך המבצר נמצאת המערה, ביתו של העצמי.
הוא הקים את תשעת השערים של הבית הזה, בפקודתו וברצונו.
בשער העשירי, האדון הראשוני, שוכן הבלתי ידוע והאינסופי; האל הבלתי נראה מגלה את עצמו. ||3||
בתוך גוף האוויר, המים והאש, האדון האחד שוכן.
הוא עצמו מביים את הדרמות והמחזות המופלאים שלו.
בחסדו, מים מכבים את האש הבוערת; הוא עצמו אוגר אותו באוקיינוס המימי. ||4||
ברא את כדור הארץ, הוא הקים אותה כביתה של הדהרמה.
יוצר והורס, הוא נשאר בלתי קשור.
הוא מביים את משחק הנשימה בכל מקום. כשהוא מסיג את כוחו, הוא נותן ליצורים להתפורר. ||5||
הגנן שלך הוא הצמחייה העצומה של הטבע.
הרוח הנושבת מסביב היא ה-chauree, מברשת הזבובים, מנופפת מעליך.
ה' הניח את שתי המנורות, השמש והירח; השמש מתמזגת בבית הירח. ||6||
חמש הציפורים לא עפות פרא.
עץ החיים פורה, נושא את פרי הצוף האמברוזיאלי.
הגורמוך שר באופן אינטואיטיבי את השבחים המפוארים של האדון; הוא אוכל את האוכל של מהותו הנשגבת של ה'. ||7||
האור המסנוור נוצץ, אם כי לא הירח ולא הכוכבים מאירים;
לא קרני השמש ולא הברקים מהבהבים על פני השמים.
אני מתאר את המצב הבלתי יתואר, שאין לו סימן, שבו האדון המתפשט עדיין נעים לנפש. ||8||
קרני האור האלוהי הפיצו את הזוהר המבריק שלהן.
לאחר שברא את הבריאה, האדון הרחום עצמו מביט בה.
זרם הצליל המתוק, המלודי, חסר התקיפות, רוטט ללא הרף בביתו של האל חסר הפחד. ||9||