בילאוואל, מהל השלישי, שבעת הימים, בית עשירי:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
יום ראשון: הוא, האדון, הוא הישות הראשונית.
הוא עצמו האדון המתפשט; אין אחר בכלל.
דרך ודרך, הוא שזור במרקם העולם.
מה שהבורא עצמו עושה, זה לבדו קורה.
חדור בנעאם, שם ה', אדם לנצח בשלום.
אבל כמה נדיר הוא זה, שכגורמוק מבין זאת. ||1||
בתוך לבי, אני מזמר את שירת ה', אוצר המידות הטובות.
האדון, אדוני ואדוני, אינו נגיש, בלתי נתפס ובלתי מוגבל. אוחז ברגלי עבדיו הצנועים של האדון, אני מהרהר בו, ונהיה עבד עבדיו. ||1||השהה||
יום שני: האדון האמיתי מחלחל ומחלחל.
אי אפשר לתאר את ערכו.
מדברים ומדברים עליו, כולם שומרים על עצמם ממוקדים באהבה בו.
מסירות נפש נופלת בחיקם של אלה שהוא כל כך מברך.
הוא בלתי נגיש ובלתי נתפס; אי אפשר לראות אותו.
דרך דבר השב"ד של הגורו, נראה שה' מחלחל ומחלחל בכל מקום. ||2||
יום שלישי: האל ברא אהבה והתקשרות למאיה.
הוא עצמו ציווה על כל יצור ויצור למשימותיו.
הוא לבדו מבין, את מי ה' גורם להבין.
דרך דבר השב"ד של הגורו מבינים את לבו ואת ביתו.
הוא עובד את ה' במסירות אוהבת.
האגואיסטיות וההתנשאות העצמית שלו נשרפים על ידי השב"ד. ||3||
יום רביעי: הוא עצמו מעניק הבנה נעלה.
הגורמוך עושה מעשים טובים, ומהרהר בדבר השב"ד.
חדור הנעאם, שם ה', המוח נעשה טהור וללא רבב.
הוא שר את השבחים המפוארים של האדון, ושוטף את הלכלוך של האגואיזם.
בחצר האדון האמיתי הוא זוכה לתהילה מתמשכת.
חדור ה-Nam, הוא מקושט במילה של השב"ד של הגורו. ||4||
הרווח של הנעאם מתקבל דרך דלת הגורו.
הנותן הגדול בעצמו נותן את זה.
אני קורבן למי שנותן אותו.
בחסד של גורו, התנשאות עצמית נמחקת.
הו ננק, עגן את הנעאם בתוך ליבך.
אני חוגג את נצחונו של האדון, הנותן הגדול. ||5||
יום חמישי: חמישים ושניים הלוחמים הוטעו בספק.
כל הגובלינים והשדים מחוברים לדואליות.
אלוהים בעצמו ברא אותם, ורואה כל אחד נבדל.
הו הבורא אדוני, אתה התמיכה של כולם.
היצורים והיצורים נמצאים תחת הגנתך.
הוא לבדו פוגש אותך, שאתה פוגש בעצמך. ||6||
יום שישי: אלוהים מחלחל ומחלחל בכל מקום.
הוא עצמו ברא הכל, ומעריך את ערכו של הכל.
מי שהופך לגורמוך, מהרהר באלוהים.
הוא מתרגל אמת וריסון עצמי.
ללא הבנה אמיתית, כל הצומות,
טקסים דתיים ושירותי פולחן יומיומיים מובילים רק לאהבת הדואליות. ||7||
יום שבת: מתבונן בסימנים טובים ובשאסטרות,
באגואיזם ובהתנשאות עצמית, העולם משוטט באשליות.
המנמוך העיוור, בעל הרצון העצמי, שקוע באהבת הדואליות.
כבול ומסתם בדלת המוות, הוא מוכה ונענש.
בחסד של גורו, אדם מוצא שלווה מתמשכת.
הוא מתרגל אמת, ומתמקד באהבה באמת. ||8||
אלה שמשרתים את הגורו האמיתי הם ברי מזל.
כובשים את האגו שלהם, הם מאמצים את האהבה לאדון האמיתי.
הם חדורים אוטומטית באהבתך, אלוהים.