מוותר על האגו, אני משרת אותם; כך אני פוגש את בעלי האמיתי אדוני, בקלות אינטואיטיבית.
אדון הבעל האמיתי בא לפגוש את כלת הנשמה העוסקת ב'אמת', והוא חדור במילה האמיתית של השב"ד.
לעולם לא תתאלמנה; היא תמיד תהיה כלה מאושרת. עמוק בתוך עצמה, היא שוכנת באושר השמימי של סמאדהי.
בעלה הלורד מתפשט במלואו בכל מקום; כשהיא רואה אותו נוכח תמיד, היא נהנית מאהבתו, בקלות אינטואיטיבית.
אלה שהבינו את בעלם אדוני - אני הולך ושואל את אותם קדושים עליו. ||3||
הנפרדים גם נפגשים עם בעלם לורד, אם הם נופלים לרגלי הגורו האמיתי.
הגורו האמיתי רחום לנצח; באמצעות דבר השב"ד שלו, החסרונות נשרפים.
שורפת את חסרונותיה דרך השב"ד, כלת הנשמה מבטלת את אהבתה לדואליות, ונשארת שקועה באדון האמיתי והאמיתי.
דרך השב"ד האמיתי מתקבל שלום נצחי, אגואיזם וספק מתבטלים.
האדון הבעל ללא רבב הוא לנצח נותן השלום; הו ננק, דרך דבר השב"ד שלו, הוא נפגש.
הנפרדים נפגשים גם עם בעלם לורד, אם הם נופלים לרגלי הגורו האמיתי. ||4||1||
Wadahans, מהל השלישי:
הקשיבו, כלות ה': עבדו את בעלך האהוב את אדונכם, ותחשבו על דבר שב"ד שלו.
הכלה חסרת הערך אינה מכירה את בעלה האדון - היא שולל; שוכחת את בעלה לורד, היא בוכה ומייבבת.
היא בוכה, חושבת על בעלה האדון, והיא מוקירה את מעלותיו; בעלה האדון אינו מת ואינו עוזב.
בתור גורמוק, היא מכירה את האדון; באמצעות דבר שב"ד שלו, הוא מתממש; דרך אהבה אמיתית, היא מתמזגת איתו.
מי שאינה מכירה את בעלה האדון, אדריכל הקארמה, שולל על ידי שקר - היא עצמה שקרית.
הקשיבו, כלות ה': עבדו את בעלך האהוב את אדונכם, ותחשבו על דבר שב"ד שלו. ||1||
הוא עצמו ברא את כל העולם; העולם בא והולך.
אהבתה של מאיה הרסה את העולם; אנשים מתים, כדי להיוולד מחדש, שוב ושוב.
אנשים מתים כדי להיוולד מחדש, שוב ושוב, בעוד החטאים שלהם מתרבים; ללא חוכמה רוחנית, הם שולל.
ללא דבר השב"ד, הבעל האדון לא נמצא; הכלה חסרת הערך והשקר מבזבזת את חייה, בוכה ומייבבת.
הוא בעלי האהוב אדוני, חיי העולם - על מי עליי לבכות? הם לבדם בוכים, ששוכחים את בעלם אדון.
הוא עצמו ברא את כל העולם; העולם בא והולך. ||2||
הבעל האדון הזה הוא אמת, לנצח אמת; הוא לא מת, והוא לא עוזב.
כלת הנפש הבורה משוטטת באשליה; באהבת הדואליות היא יושבת כמו אלמנה.
היא יושבת כמו אלמנה, באהבת הדואליות; דרך התקשרות רגשית למאיה, היא סובלת מכאבים. היא מזדקנת, וגופה קמל.
כל אשר בא, כל אשר יעבור; דרך אהבת הדואליות, הם סובלים מכאב.
הם אינם רואים את שליח המוות; הם כמהים למאיה, והתודעה שלהם קשורה לחמדנות.
האדון הבעל הזה הוא אמת, לנצח אמת; הוא לא מת, והוא לא עוזב. ||3||
חלקם בוכים ומייבבים, נפרדים מהבעל שלהם אדון; העיוורים אינם יודעים שבעלה נמצא איתם.
בחסד של גורו, הם עשויים להיפגש עם בעלם האמיתי, ולהוקיר אותו תמיד עמוק בפנים.
היא מוקירה את בעלה עמוק בתוך עצמה - הוא תמיד איתה; המנמוקים בעלי הרצון העצמי חושבים שהוא רחוק.
הגוף הזה מתגלגל באבק, והוא חסר תועלת לחלוטין; הוא אינו מבין את נוכחות האדון והמאסטר.