ראג סוהי, מהל השלישי, בית עשירי:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
אל תשבח את העולם; זה פשוט יעבור.
אל תשבחו אנשים אחרים; ימותו ויהפכו לעפר. ||1||
וואו! וואו! שלום, שלום לאדוני ולמאסטר שלי.
כגורמוך, לנצח הלל את מי שהוא לנצח אמיתי, עצמאי וחסר דאגות. ||1||השהה||
יצירת חברויות עולמיות, המנמוקים בעלי הרצון העצמי נשרפים ומתים.
בעיר המוות כורכים אותם ומוסרים אותם ומכים; ההזדמנות הזו לעולם לא תחזור. ||2||
חייהם של הגורמוקים פוריים ומבורכים; הם מחויבים לדבר האמיתי של השב"ד.
נשמתם מוארת על ידי ה', והם שוכנים בשלווה ובהנאה. ||3||
מי ששוכח את דבר השב"ד של הגורו שקוע באהבת הדואליות.
הרעב והצמא שלהם לא עוזבים אותם, ולילה ויום הם מסתובבים בוערים. ||4||
אלה שיוצרים חברויות עם רשעים, ונוטרים איבה לקדושים,
יטבעו עם משפחותיהם, וכל השושלת שלהם תימחק. ||5||
לא טוב להשמיץ אף אחד, אבל המנמוקים השוטים והרצוניים עדיין עושים זאת.
פניהם של המשמיצים משחירים, והם נופלים לגיהנום הנורא ביותר. ||6||
הו שכל, כפי שאתה משרת, כך אתה הופך, וכך גם המעשים שאתה עושה.
כל מה שתשתול בעצמך, זה מה שתצטרך לאכול; שום דבר אחר לא ניתן לומר על זה. ||7||
לדיבור של הישויות הרוחניות הגדולות יש מטרה גבוהה יותר.
הם מלאים עד גדותיהם בצוף אמברוזיאלי, ואין להם בכלל חמדנות. ||8||
בעלי הסגולה צוברים סגולה, ומלמדים אחרים.
אלה שנפגשים איתם הם כל כך ברי מזל; לילה ויום, הם מזמרים את הנאם, שם ה'. ||9||
מי שיצר את היקום, נותן לו פרנסה.
האדון היחיד לבדו הוא הנותן הגדול. הוא עצמו המאסטר האמיתי. ||10||
האדון האמיתי הזה תמיד איתך; הגורמוך מבורך במבט החסד שלו.
הוא עצמו יסלח לך, וימזג אותך לתוך עצמו; לנצח להוקיר ולהרהר באלוהים. ||11||
הנפש טמאה; רק האדון האמיתי הוא טהור. אז איך זה יכול להתמזג אליו?
אלוהים ממזג אותו לתוך עצמו, ואז הוא נשאר ממוזג; באמצעות דבר השב"ד שלו, האגו נשרף. ||12||
ארורים הם החיים בעולם הזה, של מי ששוכחת את בעלה האמיתי אדוני.
האל נותן את רחמיו, והיא לא שוכחת אותו, אם היא שוקלת את תורתו של הגורו. ||13||
הגורו האמיתי מאחד אותה, וכך היא נשארת מאוחדת איתו, כשהאדון האמיתי נחקק בליבה.
וכך מאוחדת, היא לא תיפרד שוב; היא נשארת באהבתו ובחיבה של הגורו. ||14||
אני משבח את בעלי האדון, מהרהר בדברי השב"ד של הגורו.
בפגישה עם אהובי, מצאתי שלווה; אני כלת הנשמה היפה והמאושרת ביותר שלו. ||15||
דעתו של המנמוך העצמי אינו מתרכך; התודעה שלו מזוהמת לחלוטין ולב אבן.
גם אם הנחש הארסי ניזון מחלב, הוא עדיין יתמלא ברעל. ||16||
הוא עצמו עושה זאת - את מי עוד צריך לשאול? הוא עצמו האדון הסלחן.
באמצעות תורתו של הגורו, זוהמה נשטפת, ולאחר מכן, מייפים אותו בקישוט האמת. ||17||