הם אינם עובדים את ה', את הנשמה העליונה; איך הם יכולים למצוא שלווה בדואליות?
הם מתמלאים בזוהמה של אגואיזם; הם לא שוטפים את זה עם דבר השב"ד.
הו נַנַאק, בלא השם, הם מתים בזוהמתם; הם מבזבזים את ההזדמנות שלא יסולא בפז של חיי אדם אלה. ||20||
המנמוקים בעלי הרצון העצמי הם חירשים ועיוורים; הם מתמלאים באש התשוקה.
אין להם הבנה אינטואיטיבית של הבני של הגורו; הם אינם מוארים עם השב"ד.
הם אינם מכירים את הישות הפנימית שלהם, ואין להם אמונה בדברי הגורו.
דבר השב"ד של הגורו נמצא בתוך הווייתם של החכמים הרוחניים. הם תמיד פורחים באהבתו.
ה' מציל את כבודם של חכמי הרוח. אני לנצח קורבן להם.
המשרת ננק הוא עבדם של אותם גורמוקים המשרתים את האדון. ||21||
הנחש הרעיל, הנחש של מאיה, הקיף את העולם בסליליו, הו אמא!
התרופה נגד הארס הרעיל הזה הוא שם ה'; הגורו מכניס את לחש הקסם של השב"ד לתוך הפה.
אלה שהתברכו בגורל כזה שנקבע מראש באים ופוגשים את הגורו האמיתי.
בפגישה עם הגורו האמיתי, הם הופכים ללא רבב, ורעל האגואיזם נמחק.
זוהרים ומוארים הם פניהם של הגורמוקים; הם זוכים לכבוד בחצר ה'.
המשרת Nanak הוא לנצח קורבן לאלה ההולכים בהרמוניה עם רצונו של הגורו האמיתי. ||22||
לגורו האמיתי, הישות הראשונית, אין שנאה או נקמה. ליבו מכוון כל הזמן אל ה'.
מי שמכוון שנאה נגד הגורו, שאין לו שנאה כלל, רק מבעיר את ביתו שלו.
הכעס והאגואיזם נמצאים בתוכו לילה ויום; הוא שורף וסובל מכאבים מתמידים.
הם מפטפטים ומספרים שקרים, וממשיכים לנבוח, אוכלים את הרעל של אהבת הדואליות.
למען הרעל של מאיה הם נודדים מבית לבית, ומאבדים את כבודם.
הם כמו בן זונה, שאינו יודע את שם אביו.
הם אינם זוכרים את שם ה', הר, הר; הבורא בעצמו מביא אותם להרס.
האל מרעיף את רחמיו על הגורמוקים, ומאחד את הנפרדים עם עצמו.
המשרת Nanak הוא קורבן לאלו הנופלים לרגלי הגורו האמיתי. ||23||
אלה המחוברים לנעמה, שם ה', נושעים; בלי השם, הם חייבים ללכת לעיר המוות.
הו ננק, בלי השם, הם לא מוצאים שלום; הם באים והולכים בגלגול נשמות עם חרטות. ||24||
כאשר החרדה והנדודים מגיעים לקיצם, המוח נעשה שמח.
בחסד של גורו, כלת הנשמה מבינה, ואז היא ישנה בלי דאגה.
אלה שיש להם ייעוד כזה מראש נפגשים עם הגורו, אדון היקום.
הו ננק, הם מתמזגים באופן אינטואיטיבי לתוך האדון, התגלמות האושר העילאי. ||25||
אלה המשרתים את הגורו האמיתי שלהם, שמתבוננים בדברי השב"ד של הגורו,
שמכבדים ומצייתים לרצונו של הגורו האמיתי, השומרים על שמו של האדון חקוק בליבם,
מתכבדים, כאן ומכאן; הם מוקדשים לעסק של שם האדון.
באמצעות דבר השב"ד זוכים הגורמוקים להכרה באותו בית דין של האדון האמיתי.
השם האמיתי הוא הסחורה שלהם, השם האמיתי הוא ההוצאה שלהם; האהבה של אהובתם ממלאת את הישויות הפנימיות שלהם.
שליח המוות אפילו לא מתקרב אליהם; אדון הבורא בעצמו סולח להם.