הו שכל, איך אפשר להינצל בלי אהבה?
אלוהים מחלחל להוויות הפנימיות של הגורמוקים. הם מתברכים באוצר של מסירות נפש. ||1||השהה||
הו שכל, אהבת את ה', כמו שהדג אוהב את המים.
ככל שהמים יותר, כך האושר גדול יותר, והשקט הנפשי והגוף גדל.
בלי מים היא לא יכולה לחיות, אפילו לא לרגע. אלוהים יודע את סבל מוחה. ||2||
הו שכל, אהבת את ה', כמו שציפור השיר אוהבת את הגשם.
הבריכות גדושות מים, והאדמה ירוקה בשפע, אבל מה הן בשבילה, אם טיפת הגשם הבודדת הזו לא תיפול לפיה?
בחסדו, היא מקבלת אותו; אחרת, בגלל מעשיה בעבר, היא נותנת את ראשה. ||3||
הו שכל, אהבת את ה', כמו שהמים אוהבים את החלב.
המים, המוספים לחלב, נושאים בעצמם את החום, ומונעים מהחלב להישרף.
אלוהים מאחד את הנפרדים עם עצמו שוב, ומברך אותם בגדולה אמיתית. ||4||
הו שכל, אהבת את האדון, כמו שברווז הצ'קווי אוהב את השמש.
היא לא ישנה, לרגע או לרגע; השמש כל כך רחוקה, אבל היא חושבת שהיא קרובה.
ההבנה אינה מגיעה למנמוך הרצוי. אבל לגורמוך, האדון תמיד קרוב. ||5||
המנמוכים בעלי הרצון העצמי עושים את חישוביהם ותכניותיהם, אך רק פעולות הבורא מתקיימות.
לא ניתן להעריך את ערכו, למרות שכולם עשויים לרצות לעשות זאת.
דרך תורתו של הגורו, זה מתגלה. מפגש עם האחד האמיתי, נמצא שלום. ||6||
אהבה אמיתית לא תישבר, אם הגורו האמיתי ייפגש.
בהשגת עושר החוכמה הרוחנית, נרכשת הבנת שלושת העולמות.
אז הפוך ללקוח של כבוד, ואל תשכח את הנעאם הטהור, שם ה'. ||7||
הציפורים האלה שמנקרות על שפת הבריכה שיחקו ועזבו.
עוד רגע, ברגע, גם אנחנו חייבים לעזוב. ההצגה שלנו היא רק להיום או למחר.
אבל אלה שאתה מאחד, אדוני, מאוחדים איתך; הם מקבלים מושב בזירת האמת. ||8||
בלי הגורו, האהבה לא צומחת, וזוהמת האגואיזם אינה עוזבת.
מי שמזהה בתוכו ש"הוא אני", והשב"ד מחורר אותו, מרוצה.
כשאדם הופך לגורמוך ומממש את עצמיותו, מה עוד נותר לעשות או לעשות? ||9||
למה לדבר על איחוד לאלה שכבר מאוחדים עם האדון? בקבלת השב"ד הם מרוצים.
המנמוכים בעלי הרצון העצמי אינם מבינים; מופרדים ממנו, הם סובלים מכות.
הו ננק, יש רק דלת אחת לביתו; אין מקום אחר בכלל. ||10||11||
Siree Raag, First Mehl:
המנמוקים בעלי הרצון העצמי מסתובבים, משלים ומונות. הם לא מוצאים מקום מנוחה.
בלי הגורו, לאף אחד לא מראים את הדרך. כמו עיוורים, הם ממשיכים לבוא והולכים.
לאחר שאיבדו את אוצר החוכמה הרוחנית, הם עוזבים, רימו ובזזו. ||1||
הו באבא, מאיה מרמה באשליה.
מרומה על ידי ספק, הכלה המושלכת אינה מתקבלת לחיקו של אהובה. ||1||השהה||
הכלה המרומה מסתובבת בארצות נכר; היא עוזבת, ונוטשת את ביתה.
שולל, היא מטפסת על הרמות וההרים; מוחה מתנודד בספק.
מופרדת מהישות הראשונית, איך היא יכולה להיפגש איתו שוב? נשדדה בגאווה, היא זועקת ומייבבת. ||2||
הגורו מאחד שוב את הנפרדים עם האדון, באמצעות אהבת השם הטעים של האל.