למה אתה ישן? תתעורר, טיפש בור!
אתה מאמין שהחיים שלך בעולם נכונים. ||1||השהה||
מי שנתן לך חיים יספק לך גם הזנה.
בכל לב ולב, הוא מנהל את החנות שלו.
הרהרו באלוהים, והתנערו מהאגואיזם וההתנשאות העצמית שלכם.
בתוך ליבך, התבונן בנעאם, שם ה', מתישהו. ||2||
חייך נפטרו, אך לא סידרת את דרכך.
הערב נכנס, ובקרוב יהיה חושך מכל עבר.
אומר רבי דאאס, הו-משוגע בור,
אתה לא מבין, שהעולם הזה הוא בית המוות?! ||3||2||
סוהי:
ייתכן שיש לכם אחוזות גבוהות, אולמות ומטבחים.
אבל אתה לא יכול להישאר בהם, אפילו לרגע, לאחר המוות. ||1||
הגוף הזה הוא כמו בית קש.
כאשר הוא נשרף, הוא מתערבב עם אבק. ||1||השהה||
אפילו קרובי משפחה, משפחה וחברים מתחילים לומר,
"תוציא את גופתו, מיד!" ||2||
ואשת ביתו, שהיתה קשורה כל כך לגופו ולבו,
בורח, זועק, "רוח רפאים! רוח רפאים!" ||3||
אומר רבי דאס, כל העולם נשדד,
אבל אני ברחתי, מזמר את שמו של האדון האחד. ||4||3||
ראג סוהי, המילה של שייח פאריד ג'י:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
בוער ושורף, מתפתל מכאב, אני סווט את ידי.
השתגעתי, מחפשת את בעלי לורד.
הו בעלי אדוני, אתה כועס עליי בנפשך.
האשמה היא אצלי, ולא אצל בעלי אדוני. ||1||
הו אדוני ואדוני, איני יודע את הצטיינותך וערךך.
לאחר שבזבזתי את נעורי, עכשיו אני בא להתחרט ולהתחרט. ||1||השהה||
הו ציפור שחורה, אילו תכונות הפכו אותך לשחור?
"נכוויתי מהפרידה מאהובתי."
בלי בעלה לורד, איך יכולה כלת הנשמה אי פעם למצוא שלווה?
כשהוא נעשה רחום, אז אלוהים מאחד אותנו עם עצמו. ||2||
כלת הנפש הבודדה סובלת בבור העולם.
אין לה חברים ואין לה חברים.
ברחמיו, אלוהים איחד אותי עם הסאאד סנגאט, חברת הקודש.
וכשאני מסתכל שוב, אז אני מוצא את אלוהים כעוזר שלי. ||3||
השביל שעלי לצעוד בו הוא מאוד מדכא.
היא חדה יותר מחרב פיפיות, וצרה מאוד.
שם נמצאת הדרך שלי.
הו שייח פאריד, תחשוב על הדרך הזו בשלב מוקדם. ||4||1||
סוהי, ללית:
לא הצלחת לעשות לעצמך רפסודה כשהיית צריך.
כשהאוקיינוס מתערבל ושוצף, אז קשה מאוד לחצות אותו. ||1||
אל תיגע בחריע בידיים; צבעו יימוג, יקירתי. ||1||השהה||
ראשית, הכלה עצמה חלשה, ואז קשה לשאת את צו הלורד בעלה.
חלב לא חוזר לשד; זה לא ייאסף שוב. ||2||
אומר פאריד, הו חבריי, כשבעלנו אדוננו קורא,
הנשמה עוזבת, עצובה בלב, והגוף הזה חוזר לעפר. ||3||2||