הגורו האמיתי נפגש עם אלה שעל מצחם נרשם גורל מבורך שכזה. ||7||
סאלוק, מהל השלישי:
הם לבדם עובדים את ה', שנשארו מתים בעודם בחיים; הגורמוקים סוגדים לאלוהים ללא הרף.
ה' מברך אותם באוצר הפולחן המסור, שאיש אינו יכול להרוס.
הם משיגים את אוצר המידות הטובות, האדון האמיתי האחד, בתודעתם.
הו ננאק, הגורמוקים נשארים מאוחדים עם האל; הם לעולם לא יופרדו שוב. ||1||
Mehl שלישי:
הוא לא משרת את הגורו האמיתי; איך הוא יכול להרהר באלוהים?
הוא אינו מעריך את ערכו של השב"ד; השוטה משוטט בשחיתות ובחטא.
העיוורים והבורים מבצעים כל מיני פעולות פולחניות; הם מאוהבים בדואליות.
אלה שמתגאים בעצמם ללא הצדקה, נענשים ומושפלים על ידי שליח המוות.
הו ננק, את מי עוד יש לשאול? האדון עצמו הוא הסולח. ||2||
פאורי:
אתה, בורא, יודע הכל; כל היצורים שייכים לך.
אלה שמוצאים חן בעיניך, אתה מתאחד עם עצמך; מה היצורים המסכנים יכולים לעשות?
אתה כל יכול, סיבת הסיבות, אדון הבורא האמיתי.
רק אלה מתאחדים איתך, אדוני אהוב, שאתה מאשר ושהוגים במילה של גורו.
אני קורבן לגורו האמיתי שלי, שאיפשר לי לראות את האדון הבלתי נראה שלי. ||8||
סאלוק, מהל השלישי:
הוא חוקר התכשיטים; הוא מהרהר בתכשיט.
הוא בור ועיוור לחלוטין - הוא לא מעריך את ערכו של התכשיט.
התכשיט הוא דבר השב"ד של הגורו; היודע לבדו יודע זאת.
השוטים מתגאים בעצמם, ונהרסים בלידה ובמוות.
הו ננאק, הוא לבדו משיג את התכשיט, אשר, בתור גורמוק, מעגן עליו אהבה.
שירת הנאם, שם ה', לנצח נצחים, הפוך את שם ה' לעיסוקך היומיומי.
אם ה' יראה את רחמיו, אז אני שומר אותו מעוגן בליבי. ||1||
Mehl שלישי:
הם אינם משרתים את הגורו האמיתי, והם אינם מאמצים אהבה לשמו של האדון.
אל תחשוב אפילו שהם חיים - אדון הבורא בעצמו הרג אותם.
אגואיזם היא מחלה כל כך נוראה; באהבת הדואליות, הם עושים את מעשיהם.
הו ננאק, המנמוקים בעלי הרצון העצמי נמצאים במוות חי; שוכחים את ה', הם סובלים מכאב. ||2||
פאורי:
תנו כולם להשתחוות ביראת כבוד, לאותה ישות צנועה שלבה טהור מבפנים.
אני קורבן לאותה ישות צנועה שדעתה מלאה באוצר הנעאם.
יש לו אינטלקט מפלה; הוא מהרהר בשם ה'.
הגורו האמיתי הזה הוא חבר לכולם; כולם יקרים לו.
ה', הנשמה העליונה, מתפשט בכל מקום; לחשוב על חוכמת תורתו של הגורו. ||9||
סאלוק, מהל השלישי:
מבלי לשרת את הגורו האמיתי, הנשמה נמצאת בשעבוד של מעשים שנעשו באגו.
בלי לשרת את הגורו האמיתי, לא מוצאים מקום מנוחה; הוא מת, ומתגלגל מחדש, וממשיך לבוא והולך.
בלי לשרת את הגורו האמיתי, הדיבור של האדם הוא מטומטם ותפל; הנעם, שם ה', אינו שוכן במוחו.