שרים את תהילתך המפוארת, הם מתמזגים בך באופן טבעי, ה'; דרך השב"ד הם מאוחדים באיחוד איתך.
הו נַנַאק, חייהם פוריים; הגורו האמיתי מציב אותם בנתיב האדון. ||2||
המצטרפים לחברת הקדושים נקלטים בשם ה', הר, הר.
באמצעות דבר השב"ד של הגורו, הם לנצח 'ג'יוואן מוקטה' - משוחררים בעודם בחיים; הם נקלטים באהבה בשם ה'.
הם מרכזים את תודעתם בשם האדון; דרך הגורו, הם מאוחדים באיחוד שלו. המוח שלהם חדור באהבת האדון.
הם מוצאים את ה', נותן השלום, והם מחסלים את החזקות; לילה ויום, הם מהרהרים ב-Nam.
הם חדורים בדברי השב"ד של הגורו, ושיכורים בשלווה שמימית; הנאם שוכנת בתודעתם.
הו ננאק, בתי ליבם מלאים באושר, לנצח ותמיד; הם שקועים בשירות הגורו האמיתי. ||3||
ללא הגורו האמיתי, העולם שולל בספק; הוא אינו משיג את אחוזת נוכחות האדון.
כגורמוך, חלקם מאוחדים באיחוד האדון, וכאביהם מתפוגגים.
כאביהם מתפוגגים, כאשר הדבר נעים לנפשו של האדון; חדורים באהבתו, הם שרים את הלל שלו לנצח.
חסידי ה' טהורים וענוים לנצח; לאורך הדורות, הם זוכים לכבוד לנצח.
הם מבצעים עבודת קודש אמיתית, וזוכים לכבוד בחצר האדון; האדון האמיתי הוא האח והבית שלהם.
הו ננק, אמת שירי השמחה שלהם, ואמת דברם; באמצעות דבר השב"ד, הם מוצאים שלום. ||4||4||5||
סאלוק, מהל השלישי:
אם אתה משתוקק לאדון בעלך, הו כלה צעירה ותמימה, אז מקד את תודעתך ברגליו של הגורו.
את תהיי כלת נשמה מאושרת של אדונך היקר לנצח; הוא לא מת ולא עוזב.
האדון היקר אינו מת, והוא אינו עוזב; דרך השלווה של הגורו, כלת הנשמה הופכת למאהבת של בעלה לורד.
באמצעות אמת ושליטה עצמית, היא לנצח ללא רבב וטהורה; היא מעוטרת במילה של השב"ד של הגורו.
אלהי אמת, לעולם ועד; הוא עצמו ברא את עצמו.
הו ננק, היא שממקדת את תודעתה ברגליו של הגורו, נהנית מבעלה לורד. ||1||
כשהכלה הצעירה והתמימה מוצאת את בעלה לורד, היא שיכורה איתו אוטומטית, לילה ויום.
באמצעות דבר תורתו של הגורו, מוחה הופך למאושר, וגופה אינו נגוע בזוהמה כלל.
גופה אינו נגוע בזוהמה כלל, והיא חדורת אדוני אלהיה; אלוהים שלי מאחד אותה באיחוד.
לילה ויום, היא נהנית אדוני האל שלה; האגואיזם שלה מגורש מבפנים.
דרך תורתו של הגורו, היא מוצאת אותו ופוגשת אותו בקלות. היא חדורה באהובתה.
הו ננק, דרך הנעאם, שם ה', היא זוכה לגדולה מפוארת. היא מתלהבת ונהנית מאלוהיה; היא חדורה באהבתו. ||2||
מתלהבת בעלה לורד, היא חדורה באהבתו; היא משיגה את אחוזת נוכחותו.
היא ללא רבב וטהורה לחלוטין; הנותן הגדול מרחיק את התנשאות עצמית מתוכה.
ה' מגרש את ההתקשרות מתוכה, כשזה מוצא חן בעיניו. כלת הנשמה הופכת נעימה לנפשו של האדון.
לילה ויום, היא שרה ללא הרף את השבחים המפוארים של האדון האמיתי; היא מדברת את הנאום שלא נאמר.
לאורך ארבעת העידנים, האדון האמיתי היחיד מחלחל ומתפשט; בלי הגורו, אף אחד לא מוצא אותו.