תקשיבו חברים: אני קורבן לעפר רגליכם.
המוח הזה הוא שלך, הו אחיי הגורל. ||השהה||
אני שוטף את רגליך, אני מעסה ומנקה אותן; אני נותן לך את המוח הזה.
הקשיבו, חברים: באתי אל מקדשכם; למד אותי, כדי שאוכל להתאחד עם אלוהים. ||2||
אל תתגאה; חפשו את מקדשיו, וקבלו כטוב את כל מה שהוא עושה.
הקשיבו חברים: הקדישו אליו את נשמתכם, גופכם וכל ישותכם; כך תקבל את החזון המבורך של דרשן שלו. ||3||
הוא הראה לי רחמים, בחסדי הקדושים; שם האדון מתוק לי.
הגורו הראה רחמים למשרת ננק; אני רואה את האל חסר הקסדה, ללא רבב, בכל מקום. ||4||1||12||
סוראט, מהל החמישי:
אלוהים הוא האדון והאדון של מיליוני יקומים; הוא הנותן של כל היצורים.
הוא תמיד מוקיר ודואג לכל היצורים, אבל השוטה אינו מעריך אף אחת ממעלותיו. ||1||
אני לא יודע איך לעבוד את ה' בהערצה.
אני יכול רק לחזור, "אלוהים, לורד, גורו, גורו."
הו אדון יקר, אני הולך בשם עבדו של האדון. ||השהה||
האדון הרחום רחום לענוים, אוקיינוס השלום; הוא ממלא את כל הלבבות.
הוא רואה, שומע, ותמיד איתי; אבל אני טיפש, ואני חושב שהוא רחוק. ||2||
האדון הוא בלתי מוגבל, אבל אני יכול לתאר אותו רק במסגרת המגבלות שלי; מה אני יודע, על איך הוא?
אני מציע את תפילתי לגורו האמיתי שלי; אני כל כך טיפש - בבקשה, למד אותי! ||3||
אני רק טיפש, אבל מיליוני חוטאים בדיוק כמוני ניצלו.
מי ששמע, וראה את גורו ננק, לא יורד שוב לרחם של גלגול נשמות. ||4||2||13||
סוראט, מהל החמישי:
הדברים האלה, שגרמו לי לחרדה כזו, נעלמו כולם.
כעת, אני ישן בשלווה ובשלווה, ומוחי במצב של שלווה עמוקה ועמוקת; הלוטוס ההפוך של הלב שלי פרח. ||1||
הנה, קרה נס מופלא!
האדון והמאסטר הזה, שאומרים שחכמתם היא בלתי נתפסת, נחקק בליבי, על ידי הגורו. ||השהה||
השדים שעינו אותי כל כך, הפכו בעצמם מבועתים.
הם מתפללים: אנא, הציל אותנו מאדון אדונך; אנו מבקשים את הגנתך. ||2||
כאשר האוצר של אדון היקום נפתח, מי שנקבע מראש, מקבל אותו.
הגורו נתן לי את התכשיט האחד, והנפש והגוף שלי הפכו שלווים ושלווים. ||3||
הגורו בירך אותי בטיפה אחת של צוף אמברוזיאלי, וכך הפכתי ליציב, חסר תנועה ובעל אלמוות - לא אמות.
האדון בירך את גורו ננק באוצר הפולחן המסור, ולא הטיל עליו דין וחשבון שוב. ||4||3||14||
סוראט, מהל החמישי:
אלה שמוחם קשור לרגלי הלוטוס של האדון - אותם יצורים צנועים מסופקים ומתמלאים.
אבל אלה, שבתוך ליבם הסגולה שלא יסולא בפז לא מתקיימת - אותם גברים נשארים צמאים ולא מסופקים. ||1||
בעבודת האדון בהערצה, אדם הופך למאושר וללא מחלות.
אבל מי ששוכח אדוני היקר - דע לו שהוא חולה בעשרות אלפי מחלות. ||השהה||