מונע על ידי רעב, הוא רואה את נתיב העושר של מאיה; ההיקשרות הרגשית הזו גוזלת את אוצר השחרור. ||3||
בוכה ומבכה, אינו מקבלם; הוא מחפש פה ושם, ומתעייף.
שקוע בתשוקה מינית, בכעס ובאגואיזם, הוא מתאהב בקרוביו הכוזבים. ||4||
הוא אוכל ונהנה, מקשיב ומתבונן, ומתלבש כדי להשוויץ בבית המוות הזה.
ללא דבר השב"ד של הגורו, הוא לא מבין את עצמו. ללא שם האדון, לא ניתן להימנע מהמוות. ||5||
ככל שהיקשרות והאגואיזם משלים ומבלבלים אותו, כך הוא זועק יותר, "שלי, שלי!", והוא מפסיד יותר.
גופו ועושרו חולפים, והוא נקרע בספקנות ובציניות; בסופו של דבר, הוא מתחרט וחוזר בתשובה, כשהאבק נופל על פניו. ||6||
הוא מזדקן, גופו ונעוריו מתפוגגים, וגרונו סתום ברירי; מים זורמים מעיניו.
רגליו מכשילות אותו, וידיו רועדות ורועדות; הציניקן חסר האמונה אינו עוגן את ה' בלבו. ||7||
האינטלקט שלו מכשיל אותו, שערו השחור הופך לבן, ואף אחד לא רוצה להשאיר אותו בביתו.
אם שוכחים את הנעאם, אלו הסטיגמות שנדבקות אליו; שליח המוות מכה אותו וגורר אותו לגיהנום. ||8||
לא ניתן למחוק את התיעוד של פעולותיו בעבר; מי עוד אשם בלידתו ובמותו?
ללא הגורו, החיים והמוות הם חסרי טעם; ללא דבר השב"ד של הגורו, החיים פשוט נשרפים. ||9||
ההנאות הנהנות באושר מביאות חורבן; פעולה בשחיתות היא פינוק חסר תועלת.
שוכח את הנעאם, ונתפס בחמדנות, הוא בוגד במקור שלו; המועדון של השופט הצדיק מדהרמה יפגע בראשו. ||10||
הגורמוקים שרים את השבחים המפוארים של שם ה'; יהוה אלוהים מברך אותם במבט החסד שלו.
היצורים הללו טהורים, מושלמים בלתי מוגבלים ואינסופיים; בעולם הזה, הם התגלמותו של הגורו, אדון היקום. ||11||
הרהר לזכר ה'; הרהרו והרהרו במילה של הגורו, ואהבו להתרועע עם משרתי האדון הצנועים.
משרתיו הצנועים של האל הם התגלמותו של הגורו; הם עליונים ומכובדים בחצר ה'. ננק מחפש את אבק רגליהם של אותם משרתים צנועים של האל. ||12||8||
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
מארו, קפה, First Mehl, בית שני:
האדם כפול האופקים בא והולך, ויש לו חברים רבים.
כלת הנפש נפרדת מאדונה, ואין לה מקום מנוחה; איך אפשר לנחם אותה? ||1||
מוחי מכוון לאהבתו של בעלי אדון.
אני מסור, מסור, קורבן לה'; אילו רק יברך אותי במבט החסד שלו, אפילו לרגע! ||1||השהה||
אני כלה דחויה, נטושה בבית הוריי; איך אני יכול ללכת לחמותי עכשיו?
אני עונד את הפגמים שלי סביב צווארי; ללא בעלי אדון, אני מתאבל ומתבזבז למוות. ||2||
אבל אם, בבית הוריי, אזכור את בעלי האדון, אז אבוא להתגורר עדיין בביתם של חמי.
כלות הנפש המאושרות ישנות בשלווה; הם מוצאים את בעלם אדון, אוצר המידות הטובות. ||3||
השמיכות והמזרנים שלהם עשויים ממשי, וכך גם הבגדים על גופם.
ה' דוחה את כלות הנשמות הטמאות. ליל חייהם עובר באומללות. ||4||