הוא עושה מה שבא לו.
אף אחד לא עשה, או יכול לעשות דבר בעצמו.
הו ננק, דרך השם, יתברך בגדולה מפוארת, וזוכה לכבוד בחצר האדון האמיתי. ||16||3||
מארו, מהל השלישי:
כל מי שיבוא יצטרך לעזוב.
באהבת הדואליות, הם נתפסים בחבל של שליח המוות.
אותם יצורים צנועים שמוגנים על ידי הגורו האמיתי, ניצלות. הם מתמזגים ל-Test of the True. ||1||
הבורא בעצמו יוצר את הבריאה, ומשגיח עליה.
רק הם מקובלים, עליהם הוא מעניק את מבט החסד שלו.
הגורמוך משיג חוכמה רוחנית, ומבין הכל. הבורים פועלים בעיוורון. ||2||
המנמוך העצמי הוא ציני; הוא לא מבין.
הוא מת ושוב מת, רק כדי להיוולד מחדש, ושוב מאבד את חייו ללא תועלת.
הגורמוך חדור בנעאם, שם ה'; הוא מוצא שלווה, והוא שקוע באופן אינטואיטיבי באדון האמיתי. ||3||
במרדף אחרי עניינים ארציים, המוח נעשה חלוד וחלוד.
אבל בפגישה עם הגורו המושלם, זה הופך לזהב פעם נוספת.
כאשר האדון עצמו מעניק סליחה, אז השלום מתקבל; דרך המילה המושלמת של השב"ד, מתאחדים איתו. ||4||
השקריים ורעי הדעת הם הרשעים שברשעים.
הם הכי לא ראויים מהלא ראויים.
עם שכל כוזב, ודברי פה תמימים, בעלי נפש רעה, הם אינם משיגים את ה-Nam. ||5||
כלת הנפש הלא ראויה אינה מוצאת חן בעיני בעלה האדון.
כוזבת, המעשים שלה שקריים.
האדם השוטה אינו יודע את הצטיינותו של בעלה האדון. בלי הגורו, היא לא מבינה בכלל. ||6||
כלת הנפש הרעה, המרושעת, נוהגת ברשעות.
היא מקשטת את עצמה, אבל בעלה לורד לא מרוצה.
כלת הנפש הנאמנה נהנית ומקסימה את בעלה האדון לנצח; הגורו האמיתי מאחד אותה באיחוד שלו. ||7||
אלוהים בעצמו מוציא את הוקאם של פקודתו, ורואה הכל.
לחלקם נסלח, לפי ייעודם שנקבע מראש.
לילה ויום, הם חדורים ב-Nam, והם מוצאים את האדון האמיתי. הוא עצמו מאחד אותם באיחוד שלו. ||8||
האגואיזם מצמיד אותם למיץ של ההתקשרות הרגשית, וגורם להם להתרוצץ.
הגורמוך שקוע באופן אינטואיטיבי באהבתו האמיתית של האל.
הוא עצמו מתאחד, הוא עצמו פועל ומתבונן. ללא הגורו האמיתי, לא מושגת הבנה. ||9||
יש המהרהרים בדבר השב"ד; היצורים הצנועים האלה נשארים תמיד ערים ומודעים.
חלקם קשורים לאהבתה של מאיה; האומללים האלה נשארים ישנים.
הוא עצמו פועל, ומעורר את כולם לפעול; אף אחד אחר לא יכול לעשות כלום. ||10||
באמצעות דבר השב"ד של הגורו, מוות נכבש ונהרג.
שמור את שם ה' מעוגן בליבך.
משרתים את הגורו האמיתי, שלום מתקבל, ואחד מתמזג בשם ה'. ||11||
באהבת הדואליות, העולם מסתובב בטירוף.
שקוע באהבה ובהתקשרות למאיה, הוא סובל מכאב.
לובש כל מיני גלימות דתיות, הוא לא משיג. ללא הגורו האמיתי, שלום לא נמצא. ||12||
מי אשם כשהוא בעצמו עושה הכל?
כפי שהוא רוצה, כך הוא הדרך שאנו הולכים.
הוא עצמו נותן השלום הרחום; כפי שהוא רוצה, כך אנו עוקבים. ||13||
הוא עצמו הוא הבורא, והוא עצמו המהנה.
הוא עצמו מנותק, והוא עצמו קשור.
הוא עצמו הוא ללא רבב, רחום, חובב הצוף; לא ניתן למחוק את הוקאם של פקודתו. ||14||
אלה שמכירים את האדון האחד הם ברי מזל.