אסאא, מהל החמישי:
אתה הגלים שלי, ואני הדג שלך.
אתה האדון והמאסטר שלי; אני מחכה ליד הדלת שלך. ||1||
אתה הבורא שלי, ואני עבדך.
הלכתי אל מקדשך, אלוהים, העמוק והמעולה ביותר. ||1||השהה||
אתה החיים שלי, אתה התמיכה שלי.
כשאני רואה אותך, הלב-לוטוס שלי פורח. ||2||
אתה ישועתי וכבודי; אתה עושה אותי מקובל.
אתה כל יכול, אתה הכוח שלי. ||3||
לילה ויום, אני מזמר את הנאם, שם ה', אוצר ההצטיינות.
זוהי תפילתו של ננק לאלוהים. ||4||23||74||
אסאא, מהל החמישי:
האבל נוהג בשקר;
הוא צוחק בשמחה, בעודו מתאבל על אחרים. ||1||
מישהו מת בזמן שיש שירה בבית של מישהו אחר.
אחד מתאבל ומבכה, בעוד אחר צוחק בשמחה. ||1||השהה||
מילדות ועד זקנה,
בן התמותה אינו משיג את מטרותיו, והוא מתחרט בסופו של דבר. ||2||
העולם נתון בהשפעת שלוש התכונות.
בן התמותה מתגלגל, שוב ושוב, לגן עדן ולגיהנום. ||3||
אומר ננק, אחד המחובר לנעמה, שם ה',
הופך מקובל, וחייו הופכים פוריים. ||4||24||75||
אסאא, מהל החמישי:
היא נשארת ישנה, ואינה יודעת את בשורת האל.
היום מתעורר, ואז, היא מתחרטת. ||1||
לאהוב את האהוב, התודעה מלאה באושר שמימי.
אתה משתוקק להיפגש עם אלוהים, אז למה אתה מתעכב? ||1||השהה||
הוא בא ושפך את הצוף האמברוזיאלי שלו לידיים שלך,
אבל הוא חמק בין אצבעותיך, ונפל על הקרקע. ||2||
אתה עמוס בתשוקה, בהיקשרות רגשית ובאגואיזם;
זו לא אשמתו של אלוהים הבורא. ||3||
בסנגאט סעד, חברת הקודש, מתבטלת חשכת הספק.
הו ננק, אדון הבורא ממזג אותנו עם עצמו. ||4||25||76||
אסאא, מהל החמישי:
אני מייחל לרגלי הלוטוס של אדוני האהוב.
שליח המוות האומלל ברח ממני. ||1||
אתה נכנס למוח שלי, ברחמיך הטובים.
מדיטציה על הנאם, שם ה', כל המחלות מושמדות. ||1||השהה||
המוות נותן כל כך הרבה כאב לאחרים,
אבל זה אפילו לא יכול להתקרב לעבד שלך. ||2||
מוחי צמא לחזון שלך;
בנינוחות ובאושר, אני שוכן בניתוק. ||3||
שמע את התפילה הזו של ננק:
בבקשה, זרעי את שמך ללבו. ||4||26||77||
אסאא, מהל החמישי:
מוחי מרוצה, וההסתבכויות שלי התמוססו.
אלוהים נעשה רחום אלי. ||1||
בחסדי הקדושים הכל הסתדר.
ביתו שופע כל הדברים; פגשתי אותו, המאסטר חסר הפחד. ||1||השהה||
ברחמים הטובים של הקדושים הקדושים, הנעאם הושתלה בתוכי.
הרצונות האיומים ביותר בוטלו. ||2||
המאסטר שלי נתן לי מתנה;
האש כובתה, ומוחי עכשיו רגוע. ||3||
החיפוש שלי הסתיים, ומוחי שקוע באושר שמימי.