אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
אסאא, דברו של הכומר נעם דייוב ג'י:
באחד וברבים, הוא מחלחל ומחלחל; לאן שלא אסתכל, הנה הוא.
התמונה המופלאה של מאיה כל כך מרתקת; כמה מעט מבינים את זה. ||1||
אלוהים הוא הכל, אלוהים הוא הכל. בלי אלוהים אין כלום.
כשחוט אחד מחזיק מאות ואלפי חרוזים, הוא שזור ביצירתו. ||1||השהה||
גלי המים, הקצף והבועות, אינם נבדלים מהמים.
העולם המופגן הזה הוא המשחק המשובב של האל העליון; כשמשקפים את זה, אנחנו מגלים שזה לא שונה ממנו. ||2||
ספקות שווא וחפצי חלום - האדם מאמין שהם נכונים.
הגורו הורה לי לנסות לעשות מעשים טובים, ומוחי הער קיבל זאת. ||3||
אומר נעם דייב, ראה את בריאת ה', והרהר בה בלבך.
בכל לב ולב, ועמוק בתוך הגרעין של כולם, נמצא האדון האחד. ||4||1||
אסאא:
אני מביא את הכד, אני ממלא אותו במים, לרחוץ את ה'.
אבל 4.2 מיליון מינים של יצורים נמצאים במים - איך אני יכול להשתמש בהם עבור האדון, הו אחיי הגורל? ||1||
לאן שאני הולך, ה' נמצא שם.
הוא משחק ללא הרף באושר עילאי. ||1||השהה||
אני מביא פרחים כדי לשזור זר, בהערצת אלוהים.
אבל דבורת הבומבוס כבר שאצה את הניחוח - איך אני יכול להשתמש בו עבור האדון, הו אחים לגורל? ||2||
אני נושא חלב ומבשל אותו כדי להכין פודינג, איתו אוכל להאכיל את האדון.
אבל העגל כבר טעם את החלב - איך אוכל להשתמש בו למען ה', אחיי הגורל? ||3||
ה' כאן, ה' שם; בלי ה', אין עולם כלל.
מתפללת נעם דייב, ה', אתה לגמרי מחלחל ומחלחל לכל המקומות והמרחבים. ||4||2||
אסאא:
המוח שלי הוא קנה המידה, והלשון שלי היא המספריים.
אני מודד אותו וחותך את חבל המוות. ||1||
מה אני קשור למעמד חברתי? מה יש לי עם אבות?
אני מהרהר בשם ה', יום ולילה. ||1||השהה||
אני צובע את עצמי בצבע ה' ותופר את מה שצריך לתפור.
בלי שם האדון, אני לא יכול לחיות, אפילו לרגע. ||2||
אני עורך פולחן מסור, ושר את השבחים המפוארים של האדון.
עשרים וארבע שעות ביממה, אני מהרהר באדוני ובמאסטר שלי. ||3||
המחט שלי זהב, והחוט שלי הוא כסף.
דעתו של נעם דייב קשורה לה'. ||4||3||
אסאא:
הנחש משיל את עורו, אך אינו מאבד את הארס שלו.
נראה שהאנפה עושה מדיטציה, אבל היא מתרכזת במים. ||1||
למה אתה מתרגל מדיטציה ושירה,
כשהמוח שלך לא טהור? ||1||השהה||
האיש הזה שמאכיל כמו אריה,
נקרא אל הגנבים. ||2||
האדון והאדון של נעם דייוב יישב את הסכסוכים הפנימיים שלי.