כך הגיע נעם דייב לקבל את חזון ה' יתברך דרשן. ||4||3||
אני משוגע - האדון הוא בעלי.
אני מקשטת ומקשטת את עצמי למענו. ||1||
לשון הרע עלי טוב, לשון הרע עלי טוב, לשון הרע עלי טוב, אנשים.
הגוף והנפש שלי מאוחדים עם אדוני האהוב. ||1||השהה||
אל תתערב בוויכוחים או ויכוחים עם אף אחד.
בלשונך, התענגו על המהות הנשגבת של האדון. ||2||
עכשיו, אני יודע בתוך נשמתי, שנערך סידור כזה;
אני אפגש עם אדוני בקצב התוף. ||3||
כל אחד יכול לשבח אותי או להשמיץ אותי.
נעם דייב פגש את ה'. ||4||4||
לפעמים, אנשים לא מעריכים חלב, סוכר וגהי.
לפעמים, הם צריכים להתחנן ללחם מדלת לדלת.
לפעמים, הם צריכים לברור את התבואה מהמוץ. ||1||
כפי שה' שומר עלינו, כך אנו חיים, הו אחים לגורל.
אפילו לא ניתן לתאר את תהילת האדון. ||1||השהה||
לפעמים אנשים מסתובבים על סוסים.
לפעמים אין להם אפילו נעליים לרגליים. ||2||
לפעמים, אנשים ישנים על מיטות נעימות עם סדינים לבנים.
לפעמים אין להם אפילו קש להניח על הקרקע. ||3||
מתפלל נעם דייב, רק הנעאם, שם ה', יכול להושיע אותנו.
מי שפוגש את הגורו, נישא לצד השני. ||4||5||
בצחוק ובמשחק באתי אל ביתך ה'.
בזמן שנאם דייב סגד לו, תפסו אותו וגירשו אותו. ||1||
אני ממעמד חברתי נמוך, הוה;
למה נולדתי למשפחה של צובעי בדים? ||1||השהה||
הרמתי את השמיכה שלי וחזרתי,
לשבת מאחורי המקדש. ||2||
כשנאם דייב השמיע את תהילת ה',
המקדש הסתובב אל מול חסידו הצנוע של האדון. ||3||6||
Bhairao, Naam Dayv Jee, בית שני:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
כפי שהאדם הרעב אוהב אוכל,
והאדם הצמא אובססיבי למים,
וכפי שהשוטה קשור למשפחתו
- בדיוק כך, ה' יקר מאוד לנעם דייב. ||1||
נעם דייב מאוהבת בה'.
הוא התנתק באופן טבעי ואינטואיטיבי מהעולם. ||1||השהה||
כמו האישה שמתאהבת בגבר אחר,
והאיש החמדן שאוהב רק עושר,
והגבר המופקר מבחינה מינית שאוהב נשים ומין,
בדיוק כך, נעאם דייוב מאוהבת באלוהים. ||2||
אבל זו לבדה היא אהבה אמיתית, שהאדון עצמו מעורר בה;
בחסד של גורו, הדואליות נמחקת.
אהבה כזו לעולם לא נשברת; באמצעותו, שרידי התמותה התמזגו באלוהים.
נעם דייב מיקד את תודעתו בשם האמיתי. ||3||
כמו האהבה בין הילד לאמו,
כך גם דעתי חדורת ה'.
מתפללת נעם דייב, אני מאוהבת בה'.
אדון היקום שוכן בתודעתי. ||4||1||7||
השוטה העיוור נוטש את אשת ביתו,