כמו הסיפור של החבל שנחשב בטעות לנחש, התעלומה הוסברה לי כעת.
כמו הצמידים הרבים, שבטעות חשבתי שהם זהב; עכשיו, אני לא אומר את מה שאמרתי אז. ||3||
האדון האחד חודר לצורות הרבות; הוא נהנה מכל הלב.
אומר רבי דעאס, ה' קרוב יותר מהידיים והרגליים שלנו. מה שיהיה, יהיה. ||4||1||
אם אני כבול בחבל ההתקשרות הרגשי, אז אקשר אותך, אדוני, בקשרי האהבה.
קדימה, נסה להימלט, אדוני; ברחתי על ידי סגידה והערצתך. ||1||
הו אלוהים, אתה יודע את אהבתי אליך.
עכשיו, מה תעשה? ||1||השהה||
דג נתפס, חותכים ומבשלים אותו בדרכים רבות ושונות.
טיפין טיפין הוא נאכל, אבל עדיין, הוא לא שוכח את המים. ||2||
ה' מלכנו אינו אב לאיש, מלבד אלה שאוהבים אותו.
מעטה ההתקשרות הרגשית הוטלה על העולם כולו, אך היא אינה מטרידה את חסידו של האדון. ||3||
אומר רבי דעאס, מסירותי לאדון האחד גוברת; עכשיו, למי אני יכול לספר את זה?
מה שהביא אותי לסגוד ולהעריץ אותך - אני עדיין סובל מהכאב הזה. ||4||2||
השגתי את חיי האדם היקרים האלה כפרס על מעשי העבר שלי, אבל בלי חוכמה מפלה, הם מתבזבזים לשווא.
אמור לי, ללא פולחן מסור של האדון, באיזה תועלת יש אחוזות וכסאות כמו אלה של המלך אינדרה? ||1||
לא שקלת את המהות הנשגבת של שם ה' מלכנו;
המהות הנשגבת הזו תגרום לך לשכוח את כל המהויות האחרות. ||1||השהה||
אנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים לדעת, והפכנו להיות משוגעים. אנחנו לא מתחשבים במה שעלינו לשקול; ימינו חולפים.
התשוקות שלנו חזקות, והאינטלקט המבחין שלנו חלש; אין לנו גישה אל המטרה העליונה. ||2||
אנחנו אומרים דבר אחד, ועושים משהו אחר; מסתבכים במאיה אינסופית, אנחנו לא מבינים כלום.
אומר רבי דעש, עבדך ה', אני מאוכזב ומנותק; אנא, חס ממני את כעסך, ורחם על נפשי. ||3||3||
הוא אוקיינוס השלום; עץ החיים המופלא, התכשיט שמגשים משאלות, והקאמדהיינה, הפרה שמגשימה את כל הרצונות, כולם נמצאים בכוחו.
ארבע הברכות הגדולות, שמונה עשרה הכוחות הרוחניים העל-טבעיים של הסידהות ותשעת האוצרות, כולם נמצאים בכף ידו. ||1||
אתה לא מזמר בלשונך את שם ה', הר, הר, הר.
עזוב את המעורבות שלך בכל המילים האחרות. ||1||השהה||
השאססטרות השונות, הפורנאות והוודות של ברהמה, מורכבות משלושים וארבע אותיות.
לאחר הרהור מעמיק, ויאס דיבר על המטרה העליונה; אין דבר שווה לשם האדון. ||2||
ברי מזל גדול הם אלה שנספגים באושר שמימי, ומשתחררים מהסתבכויותיהם; הם קשורים באהבה לאדון.
אומר רבי דאס, חקוק את אור ה' בתוך לבך, ופחדך מלידה ומוות יברח ממך. ||3||4||
אם אתה ההר, אדוני, אז אני הטווס.
אם אתה הירח, אז אני החוגלה המאוהבת בו. ||1||
אֲדֹנָי, אִם לֹא תִשְׁבַּרְתָּ אִתִּי, לֹא אֶשָּׂבֵר עִמָּךְ.
שכן, אם הייתי נפרד ממך, עם מי אצטרף אז? ||1||השהה||
אם אתה המנורה, אז אני הפתילה.
אם אתה המקום הקדוש של העלייה לרגל, אז אני הצליין. ||2||