נעראדה החכם, ושערדה אלת הדעת, משרתים את ה'.
האלה לחשמי יושבת לידו כשפחתו. ||2||
המלה סביב צווארי, ושם ה' על לשוני.
אני חוזר על הנאם, שם ה', אלף פעמים, ומשתחווה בפניו. ||3||
אומר קבר, אני שר את תהילת ה';
אני מלמד גם הינדים וגם מוסלמים. ||4||4||13||
Aasaa, Kabeer Jee, 9 Panch-Padhay, 5 Dho-Thukay:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
אתה קורע את העלים, הו גנן, אבל בכל עלה ועלה, יש חיים.
אליל האבן הזה, שבשבילו אתה קורע את העלים האלה - אליל האבן הזה הוא חסר חיים. ||1||
בזה אתה טועה, הו גנן.
הגורו האמיתי הוא האדון החי. ||1||השהה||
ברהמה נמצא בעלים, וישנו נמצא בענפים, ושיווה בפרחים.
כשאתה שובר את שלושת האלים האלה, את השירות של מי אתה מבצע? ||2||
הפסל חוצב את האבן ומעצב אותה לאליל, מניח את רגליו על החזה שלה.
אם אל האבן הזה היה אמיתי, זה היה טורף את הפסל בשביל זה! ||3||
אורז ושעועית, סוכריות, עוגות ועוגיות
- נהנה הכהן מאלה, בעוד הוא מכניס אפר לפי האליל. ||4||
הגנן טועה, והעולם טועה, אבל אני לא טועה.
אומר כביר, ה' שומר עלי; ה', מלכי, הרעיף עלי את ברכותיו. ||5||1||14||
אסאא:
12 שנים חולפות בילדות, ועוד עשרים שנה, הוא אינו נוהג במשמעת עצמית ובצנע.
עוד שלושים שנה הוא לא עובד את ה' בשום אופן, ואז, כשהוא זקן, הוא מתחרט ומתחרט. ||1||
חייו מתבזבזים כשהוא זועק, "שלי, שלי!"
בריכת כוחו יבשה. ||1||השהה||
הוא עושה סכר מסביב לבריכה המיובשת, ובידיו הוא עושה גדר מסביב לשדה שנקטף.
כאשר מגיע גנב המוות, הוא סוחב במהירות את מה שהטיפש ניסה לשמר כשלו. ||2||
רגליו וראשו וידיו מתחילים לרעוד, והדמעות זולגות בשפע מעיניו.
הלשון שלו לא אמרה את המילים הנכונות, אבל עכשיו, הוא מקווה לעסוק בדת! ||3||
אם האדון היקר מראה את רחמיו, אחד מעגן עליו אהבה, ומשיג את הרווח של שם האדון.
בחסד של גורו, הוא מקבל את העושר של שם האדון, אשר לבדו ילך איתו, כאשר הוא עוזב בסופו של דבר. ||4||
אומר קבר, תקשיבו, קדושים - הוא לא ייקח עמו שום עושר אחר.
כשהזימון מגיע מהמלך, אדון היקום, בן התמותה עוזב, ומשאיר מאחוריו את עושרו ואחוזותיו. ||5||2||15||
אסאא:
לחלקם, האל נתן משי וסאטן, ולחלקם מיטות מעוטרות בסרטי כותנה.
לחלקם אין אפילו מעיל טלאי גרוע, וחלקם גרים בבקתות קש. ||1||
אל תתמכר לקנאה ולמריבות, הו מוחי.
בעשיית מעשים טובים ללא הרף, אלה מתקבלים, הו דעתי. ||1||השהה||
הקדר עובד באותו חימר, וצובע את העציצים בדרכים שונות.
לחלקם הוא מציב פנינים, ואילו לאחרים הוא מצמיד זוהמה. ||2||
אלוהים נתן עושר לקמצן כדי שיישמר, אבל השוטה קורא לזה שלו.