ומנהל רומן עם אישה אחרת.
הוא כמו התוכי, ששמח לראות את עץ הסימבל;
אבל בסופו של דבר, הוא מת, דבק בזה. ||1||
ביתו של החוטא עולה באש.
זה ממשיך לבעור, ולא ניתן לכבות את האש. ||1||השהה||
הוא לא הולך לראות היכן סוגדים לאלוהים.
הוא נוטש את נתיב האדון, ולוקח בדרך הלא נכונה.
הוא שוכח את האל הקדמון, ונקלע למעגל של גלגול נשמות.
הוא זורק את הצוף האמברוזיאלי, ואוסף רעל לאכול. ||2||
הוא כמו הזונה שבאה לרקוד,
לובש בגדים יפים, מעוטרים ומעוטרים.
היא רוקדת לפי הקצב, מרגשת את נשימתם של הצופים בה.
אבל הלולאה של שליח המוות היא סביב צווארה. ||3||
אחד שיש לו קארמה טובה על המצח שלו,
ממהר להיכנס למקדש הגורו.
אומר נעם דייב, תחשוב על זה:
הו קדושים, זו הדרך לעבור לצד השני. ||4||2||8||
סנדה ומרקה הלכו והתלוננו בפני הרנחש, "הבן שלך לא קורא את השיעורים שלו. נמאס לנו לנסות ללמד אותו.
הוא מזמר את שם האדון, מוחא כפיים כדי לשמור על הקצב; הוא פינק את כל התלמידים האחרים. ||1||
הוא מזמר את שם האדון,
והוא טבע זיכרון מדיטטיבי של האדון בליבו." ||1||השהייה||
"אביך המלך כבש את כל העולם", אמרה אמו המלכה.
"הו פרחלד בני, אתה לא מציית לו, אז הוא החליט להתמודד איתך בדרך אחרת." ||2||
מועצת הנבלים נפגשה והחליטה לשלוח את פרהלאד לחיים שלאחר מכן.
פרחלאד הושלך מההר, למים ולאש, אך האל הריבוני הציל אותו, על ידי שינוי חוקי הטבע. ||3||
הרנאחקש רעם מזעם ואיים להרוג את פרחלאד. "תגיד לי, מי יכול להציל אותך?"
פרהלאד ענה: "האדון, אדון שלושת העולמות, טמון אפילו בעמוד הזה שאליו אני קשור." ||4||
ה' אשר קרע את חרנחש בציפורניו הכריז על עצמו כאדון האלים והאנשים.
אומר נעם דייב, אני מהרהר על ה', האיש-אריה, נותן הכבוד ללא חת. ||5||3||9||
הסולטן אמר, "תקשיב, נעם דייוב:
תן לי לראות את מעשיו של אדונך." ||1||
הסולטן עצר את נעאם דייב,
ואמר: "תן לי לראות את אדונך האהוב". ||1||השהה||
"החזירו את הפרה המתה הזו לחיים.
אחרת, אני אכרת את ראשך כאן ועכשיו." ||2||
נעים דייב ענה: "הו המלך, איך זה יכול לקרות?
אף אחד לא יכול להחזיר את המתים לחיים. ||3||
אני לא יכול לעשות שום דבר במעשים שלי.
מה שה' יעשה, זה לבדו קורה." ||4||
המלך השחצן זעם על התשובה הזו.
הוא הסית פיל לתקוף. ||5||
אמא של נעם דייב התחילה לבכות,
והיא אמרה: "מדוע אינך נוטש את אדונך רעם, ותעבוד את אדונו אללה?" ||6||
ענה נעים דייב: "אני לא בנך, ואתה לא אמי.
גם אם גופי ימות, אני עדיין אשיר את תהילת האדון." ||7||
הפיל תקף אותו עם החדק שלו,
אבל נעאם דייוב ניצלה, מוגנת על ידי ה'. ||8||
המלך אמר: "הקאזים והמולה משתחוים אליי,
אבל ההינדי הזה רמס את כבודי." ||9||
העם התחנן בפני המלך: "שמע תפילתנו המלך.