מלאאר, דברו של החסיד ראווי דאס ג'י:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
הו תושבי העיר הצנועים, ברור שאני רק סנדלר.
בליבי אני מוקיר את תפארת האדון, אדון היקום. ||1||השהה||
גם אם מכינים יין ממי הגנגס, הו קדושים, אל תשתו אותו.
יין זה, וכל מים מזוהמים אחרים שמתערבבים עם הגנגס, אינם נפרדים ממנו. ||1||
עץ התמר נחשב לטמא, ולכן גם העלים שלו נחשבים לטמאים.
אבל אם תפילות דבקות כתובות על נייר העשוי מעליו, אז אנשים משתחוים ביראת כבוד ומתפללים לפניו. ||2||
זה העיסוק שלי להכין ולחתוך עור; בכל יום אני נושא את הפגרים אל מחוץ לעיר.
כעת, הברהמינים החשובים של העיר משתחוים לפניי; רבי דעש, עבדך, מחפש את מקדש שמך. ||3||1||
מלאאר:
אותם יצורים צנועים שמודטים על רגלי הלוטוס של האדון - אף אחד מהם אינו שווה להם.
האדון הוא אחד, אבל הוא מפוזר בצורות רבות. הביאו, הביאו את האדון הכל-כל-ההוא. ||השהה||
מי שכותב את תהילות ה' אלוהים, ואינו רואה דבר אחר כלל, הוא צובע בדים ממעמד נמוך ובלתי ניתן לגעת במקצועו.
תהילת השם נראית בכתביהם של ויאס וסנק, ברחבי שבע היבשות. ||1||
והוא שמשפחתו נהגה להרוג פרות בפסטיבלים של עיד ובקריד, שסגדו לשייקים, לקדושים ולמורים רוחניים,
שאביו נהג לעשות דברים כאלה - בנו קאביר הפך כל כך מוצלח עד שהוא מפורסם כעת בכל שלושת העולמות. ||2||
וכל עובדי העור במשפחות האלה עדיין מסתובבים בבנארס ומוציאים את הבקר המת
- הברהמינים הפולחניים משתחוים ביראת כבוד בפני בנם ראווי דאאס, עבד עבדי האדון. ||3||2||
מלאאר:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
איזה סוג של פולחן מסור יוביל אותי לפגוש את אהובתי, אדון נשימת חיי?
בסנגאט סעד, חברת הקודש, השגתי את המעמד העליון. ||השהה||
כמה זמן אכבס את הבגדים המלוכלכים האלה?
כמה זמן אשאר ישן? ||1||
כל מה שהייתי קשור אליו, נספה.
החנות של סחורה מזויפת נסגרה. ||2||
אומר רבי דעאס, כשהחשבון נקרא וניתן,
כל אשר עשה בן התמותה, הוא יראה. ||3||1||3||