מי שמבטל את השכל הרע ואת הדואליות מתוכו, אותו יצור צנוע ממקד באהבה את דעתו באלוהים.
אלה, אשר אדוני ואדוני מעניקים את חסדו, שרים את תהילת האדון, לילה ויום.
כששומע את תהילותיו המפוארות של האדון, אני ספוג באופן אינטואיטיבי מאהבתו. ||2||
בעידן זה, האמנציפציה מגיעה רק משמו של האדון.
מדיטציה מהורהרת על דבר השב"ד נובעת מהגורו.
בהתבוננות בשב"ד של הגורו, מגיעים לאהוב את שם האל; הוא לבדו משיג אותו, שאליו ירחם האדון.
בשלווה ובשלווה, הוא שר את תהילת האדון יומם ולילה, וכל החטאים נמחקים.
כולם שלך, ואתה שייך לכולם. אני שלך, ואתה שלי.
בעידן זה, האמנציפציה מגיעה רק משמו של האדון. ||3||
ה', ידידי בא לשכון בתוך בית לבי;
שרים את תהילת האדון, אדם מרוצה ומלא.
כששרים את השבחים המפוארים של האדון, אדם מרוצה לנצח, לעולם לא להרגיש רעב שוב.
אותו עבד צנוע של ה', המהרהר על שם ה', הר, הר, זוכה לעשרת הכיוונים.
הו ננק, הוא עצמו מצטרף ונפרד; אין אחר מלבד ה'.
אלוהים, ידידי בא להתגורר בבית לבי. ||4||1||
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
Raag Soohee, Third Mehl, Third House:
האדון היקר מגן על חסידיו הצנועים; לאורך כל הדורות, הוא הגן עליהם.
אותם חסידים שהופכים לגורמוקים שורפים את האגו שלהם, באמצעות דבר השב"ד.
אלה ששורפים את האגו שלהם דרך השב"ד, נעשים נעימים לאדוני; הדיבור שלהם הופך לאמיתי.
הם מבצעים את שירותו המסירות האמיתי של האדון, יום ולילה, כפי שהורה להם הגורו.
אורח החיים של החסידים נכון, וטהור לחלוטין; השם האמיתי נעים למוחם.
הו ננק, אותם חסידים, העוסקים באמת, ורק אמת, נראים יפים בחצר האדון האמיתי. ||1||
האדון הוא המעמד החברתי וכבודם של חסידיו; חסידי ה' מתמזגים בנעאם, שם ה'.
הם עובדים את יהוה במסירות נפש, ומעלים את ההתנשאות העצמית מתוכם; הם מבינים יתרונות וחסרונות.
הם מבינים יתרונות וחסרונות, וקוראים את שם ה'; הפולחן המסור מתוק להם.
לילה ויום הם מקיימים פולחן מסור, יום ולילה, ובבית העצמי הם נשארים מנותקים.
חדור מסירות, מוחותיהם נשארים לנצח ללא רבב וטהורים; הם רואים את אדונם היקר תמיד איתם.
הו נאנק, החסידים האלה אמת בחצר ה'; לילה ויום, הם שוכנים על הנעם. ||2||
המנמוקים בעלי הרצון העצמי מתרגלים טקסים מסור בלי הגורו האמיתי, אבל בלי הגורו האמיתי, אין התמסרות.
הם חולים במחלות של אגואיזם ומאיה, והם סובלים מכאבי מוות ולידה מחדש.
העולם סובל מכאבי המוות והלידה מחדש, ובאמצעות אהבת הדואליות, הוא נהרס; ללא הגורו, מהות המציאות אינה ידועה.
ללא פולחן מסור, כולם בעולם שולל ומבולבלים, ובסופו של דבר הם עוזבים עם חרטות.