אומר ננק, תקשיבו, הו קדושים: סיקי כזה פונה אל הגורו באמונה כנה, והופך לסונמוק. ||21||
מי שמתרחק מהגורו, והופך לבימוך - בלי הגורו האמיתי, הוא לא ימצא שחרור.
הוא לא ימצא שחרור גם בשום מקום אחר; לך ותשאל את החכמים על זה.
הוא ישוטט בין אינספור גלגולים; ללא הגורו האמיתי, הוא לא ימצא שחרור.
אבל השחרור מושג, כאשר אחד מחובר לרגליו של הגורו האמיתי, מזמר את דבר השב"ד.
אומר ננק, תחשוב על זה ותראה שבלי הגורו האמיתי, אין שחרור. ||22||
בואו, הו סיקים אהובים של הגורו האמיתי, ושירו את המילה האמיתית של הבני שלו.
שר את הבני של הגורו, המילה העליונה של המילים.
מי שיתברך במבט ה' החסד - ליבם חדור בבני זה.
שתו בצוף האמברוזיאלי הזה, והישארו באהבת האל לנצח; הרהרו באלוהים, המקיים את העולם.
אומר ננק, תשיר את הבני האמיתי הזה לנצח. ||23||
בלי הגורו האמיתי, שירים אחרים הם שקריים.
השירים שקריים ללא הגורו האמיתי; כל שאר השירים הם שקר.
הדוברים שקריים, והמאזינים שקריים; אלה שמדברים ומדקלמים הם שקריים.
הם אולי מזמרים ללא הרף, 'הר, הר' בלשונם, אבל הם לא יודעים מה הם אומרים.
את התודעה שלהם מפתה מאיה; הם רק מדקלמים בצורה מכנית.
אומר Nanak, בלי הגורו האמיתי, שירים אחרים הם שקר. ||24||
דבר השב"ד של הגורו הוא תכשיט, משובץ יהלומים.
המוח המחובר לתכשיט הזה, מתמזג לתוך השב"ד.
מי שדעתו מכוונת לשב"ד, מעגן אהבה לאדון האמיתי.
הוא עצמו הוא היהלום, והוא עצמו הוא התכשיט; מי שזכה לברכה, מבין את ערכו.
אומר ננק, השב"ד הוא תכשיט, משובץ יהלומים. ||25||
הוא עצמו ברא את שבעה ושאקטי, שכל וחומר; הבורא מכפיף אותם לפקודתו.
כשהוא אוכף את הסדר שלו, הוא עצמו רואה הכל. כמה נדירים הם אלה שמתוודעים אליו כגורמוק.
הם שוברים את קשריהם, ומשיגים שחרור; הם עוגנים את השב"ד בתודעתם.
אלה שהאדון עצמו עושה לגורמוק, ממקדים באהבה את תודעתם באדון האחד.
אומר ננק, הוא עצמו הוא הבורא; הוא עצמו מגלה את הוקאם של פקודתו. ||26||
הסימריטים והשאסטרים מבחינים בין טוב לרע, אך הם אינם יודעים את המהות האמיתית של המציאות.
הם אינם יודעים את המהות האמיתית של המציאות ללא הגורו; הם אינם יודעים את המהות האמיתית של המציאות.
העולם ישן בשלושת האופנים והספק; הוא מעביר את ליל חייו בשינה.
הישויות הצנועות הללו נשארות ערות ומודעות, שבתוך מוחותיהן, בחסדו של גורו, האל שוכן; הם מזמרים את המילה האמברוזיאלית של בני הגורו.
אומר ננק, הם לבדם משיגים את תמצית המציאות, שלילה ויום נשארים שקועים באהבה באדון; הם מעבירים את ליל חייהם ערים ומודעים. ||27||
הוא הזין אותנו ברחם האם; למה לשכוח אותו מהשכל?
למה לשכוח מהמוח נותן גדול כזה, שנתן לנו פרנסה באש הרחם?
שום דבר לא יכול להזיק לאדם, שהאדון נותן לו השראה לאמץ את אהבתו.