כבולה על ידי מאיה, הנפש אינה יציבה. בכל רגע ורגע, הוא סובל מכאב.
הו ננק, הכאב של מאיה נלקח על ידי מיקוד התודעה של האדם במילה של השב"ד של הגורו. ||3||
המנמוקים בעלי הרצון העצמי הם טיפשים ומשוגעים, הו יקירתי; הם לא עוגנים את השב"ד בתודעתם.
אשליה של מאיה הפכה אותם לעיוורים, הו יקירתי; איך הם יכולים למצוא את דרך ה'?
איך הם יכולים למצוא את הדרך בלי רצונו של הגורו האמיתי? המנמוקים מציגים את עצמם בטיפשות.
עבדי ה' נוחים לנצח. הם ממקדים את התודעה שלהם ברגליים של הגורו.
אלה שאליהם יראה יהוה את רחמיו, שרו את תהילת ה' לנצח.
הו ננק, היהלום של הנעם, שם ה', הוא הרווח היחיד בעולם הזה. האדון עצמו מעניק הבנה זו לגורמוך. ||4||5||7||
Raag Gauree, Chhant, Fifth Mehl:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
מוחי הפך עצוב ומדוכא; איך אני יכול לראות את אלוהים, הנותן הגדול?
החבר והחבר שלי הוא האדון היקר, הגורו, אדריכל הגורל.
האדון האחד, אדריכל הגורל, הוא האדון של אלת העושר; איך אוכל, בעצב שלי, לפגוש אותך?
ידיי משרתות אותך, וראשי לרגליך. מוחי, חסר כבוד, משתוקק לחזון המבורך של דרשן שלך.
עם כל נשימה ונשימה, אני חושב עליך, יום ולילה; אני לא שוכח אותך, לרגע, אפילו לרגע.
הו ננק, אני צמא, כמו ציפור הגשם; איך אוכל לפגוש את אלוהים, הנותן הגדול? ||1||
אני מציע תפילה אחת זו - נא להקשיב, הו בעלי האהוב אדוני.
הנפש והגוף שלי מפתים, צופים במשחק המופלא שלך.
בהתבוננות במחזה המופלא שלך, אני מתפתה; אבל איך יכולה הכלה העצובה והעזה למצוא סיפוק?
אדוני הוא בעל כבוד, רחום וצעיר לנצח; הוא גדוש בכל המצוינות.
האשמה אינה בבעלי אדוני, נותן השלום; אני מופרד ממנו בגלל הטעויות שלי.
מתפלל נאנק, אנא רחם עלי, וחזור הביתה, הו בעלי האהוב אדוני. ||2||
אני מוותר על דעתי, אני מוסר את כל גופי; אני מוותר על כל אדמותיי.
אני מוסר את ראשי לאותו חבר אהוב, שמביא לי חדשות על אלוהים.
הצעתי את ראשי לגורו, המרומם ביותר; הוא הראה לי שאלוהים איתי.
ברגע, כל הסבל מוסר. השגתי את כל משאלות דעתי.
יומם ולילה, כלת הנפש משמחת; כל החרדות שלה נמחקות.
מתפלל ננק, פגשתי את הבעל אדון געגועיי. ||3||
מוחי מתמלא באושר, וברכות זולגות פנימה.
אהובתי היקרה הגיעה אלי הביתה, וכל רצונותיי נענו.
פגשתי את האדון המתוק שלי ואת מאסטר היקום, והחברים שלי שרים את שירי השמחה.
כל החברים והקרובים שלי מאושרים, וכל העקבות של אויבי הוסרו.
המנגינה הבלתי מוכה רוטטת בביתי, והמיטה הופצה לאהובתי.
מתפלל ננק, אני באושר שמימי. השגתי את ה', נותן השלום, כבעלי. ||4||1||