לילה ויום, ספקותיו אינם מפסיקים; ללא דבר השב"ד, הוא סובל מכאבים.
תשוקה מינית, כעס ותאוות בצע כל כך עוצמתיים בתוכו; הוא מעביר את חייו סבוך ללא הרף בעניינים ארציים.
רגליו, ידיו, עיניו ואוזניו מותשות; ימיו ספורים, ומותו אימננטי.
השם האמיתי לא נראה לו מתוק - השם שבאמצעותו מתקבלים תשעת האוצרות.
אבל אם הוא נשאר מת בעודו בחיים, אז בכך שהוא מת, הוא באמת חי; כך, הוא מגיע לשחרור.
אבל אם הוא לא יתברך בקארמה כזו שנקבעה מראש, אז בלי הקארמה הזו, מה הוא יכול להשיג?
הרהר בזיכרון על דבר השב"ד של הגורו, טיפש שכמותך; דרך השב"ד תשיג ישועה וחכמה.
הו ננאק, הוא לבדו מוצא את הגורו האמיתי, שמבטל את ההתנשאות העצמית מבפנים. ||2||
פאורי:
אחד שתודעה שלו מלאה באדוני המאסטר שלי - למה הוא צריך להרגיש חרדה לגבי משהו?
ה' הוא נותן השלום, אדון הכל; למה שנפנה את פנינו מהמדיטציה שלו, אפילו לרגע, או לרגע?
מי שהוגה באלוהים משיג את כל ההנאות והנחמות; תן לנו ללכת כל יום, לשבת באגודת הקדושים.
כל הכאב, הרעב והמחלות של עבד ה' נמחקים; קשרי היצורים הצנועים נקרעים.
בחסדי האדון, אדם הופך לחסיד האדון; בהתבוננות בפניו של החסיד הצנוע של האדון, כל העולם ניצל ונישא על פניו. ||4||
סאלוק, מהל השלישי:
תישרף הלשון ההיא, שלא טעם את שם ה'.
הו ננק, מי שדעתו מלאה בשם ה', הר, הר - לשונו מתענגת על דבר השב"ד. ||1||
Mehl שלישי:
תישרף הלשון ההיא, ששכחה את שם ה'.
הו ננק, לשונו של הגורמוך מזמרת את שם ה' ואוהבת את שם ה'. ||2||
פאורי:
האדון עצמו הוא המאסטר, המשרת והחסיד; האדון עצמו הוא הסיבה לסיבות.
ה' בעצמו מתבונן, והוא עצמו שמח. כרצונו, כך הוא מצווה עלינו.
ה' מניח חלק על השביל, וה' מוביל אחרים אל המדבר.
האדון הוא המאסטר האמיתי; נכון הוא צדקתו. הוא מסדר ומתבונן בכל מחזותיו.
בחסד של גורו, המשרת Nanak מדבר ושר את השבחים המפוארים של האדון האמיתי. ||5||
סאלוק, מהל השלישי:
כמה נדיר הוא הדרוויש, הקדוש מתנער, שמבין ויתור.
ארורים החיים, ומקוללים הבגדים של מי שמסתובב, מתחנן מדלת לדלת.
אבל, אם הוא נוטש את התקווה והחרדה, וכפי שגורמוק יקבל את השם לצדקה שלו,
ואז ננק רוחץ את רגליו, ומהווה קורבן עבורו. ||1||
Mehl שלישי:
הו ננק, לעץ יש פרי אחד, אבל שתי ציפורים יושבות עליו.
הם לא נראים באים או הולכים; לציפורים האלה אין כנפיים.
האחד נהנה מכל כך הרבה הנאות, ואילו השני, באמצעות דבר השב"ד, נשאר בנירווענה.
חדורת המהות העדינה של פרי שמו של האדון, הו ננק, הנשמה נושאת את הסמל האמיתי של חסדו של אלוהים. ||2||
פאורי:
הוא עצמו הוא השדה, והוא עצמו החקלאי. הוא עצמו מגדל וטוחן את התירס.
הוא עצמו מבשל אותו, הוא בעצמו מכניס את האוכל לכלים, והוא עצמו יושב לאכול.