האדון האחד חודר ומחלחל לחלוטין לכל.
הוא לבדו הוגה באלוהים, שהגורו האמיתי שלו מושלם.
לאדם כזה יש את הקירטן של הלל על תמיכתו.
אומר ננק, האדון עצמו רחום עליו. ||4||13||26||
בהייראו, מהל החמישי:
זרקו אותי ונטשו, אבל הוא מייפה אותי.
הוא בירך אותי ביופי ובאהבתו; בשמו אני מרומם.
כל הכאבים והצער שלי נמחקו.
הגורו הפך לאמא ואבא שלי. ||1||
הו חבריי וחברותיי, בני ביתי מאושרים.
בהענקת חסדו, בעלי האדון פגש אותי. ||1||השהה||
אש התשוקה כובתה, וכל רצונותי התגשמו.
החושך התפוגג, והאור האלוהי בוער.
זרם הצליל הבלתי נפגע של השב"ד, דבר ה', הוא נפלא ומדהים!
מושלם היא החסד של הגורו המושלם. ||2||
אותו אדם, שאליו ה' מתגלה
על ידי החזון יתברך של דרשן שלו, אני נלהב לעד.
הוא משיג את כל המעלות וכל כך הרבה אוצרות.
הגורו האמיתי מברך אותו בנאם, שם ה'. ||3||
אותו אדם שנפגש עם האדון והאדון שלו
מוחו וגופו מתקררים ומורגעים, מזמרים את שם האל, הר, הר.
אומר ננק, יצור צנוע שכזה מוצא חן בעיני אלוהים;
רק מעטים נדירים מתברכים באבק רגליו. ||4||14||27||
בהייראו, מהל החמישי:
בן התמותה אינו מהסס לחשוב על החטא.
הוא לא מתבייש לבלות עם זונות.
הוא עובד כל היום,
אבל כשהגיע הזמן לזכור את ה', אז אבן כבדה נופלת על ראשו. ||1||
מחובר למאיה, העולם שולל ומבולבל.
המשכל עצמו השלה את בן התמותה, ועכשיו הוא שקוע בענייני עולם חסרי ערך. ||1||השהה||
בהתבוננות באשליה של מאיה, ההנאות שלה חולפות.
הוא אוהב את הקליפה, והורס את חייו.
קשור לענייני עולם עיוורים, מוחו מתנודד ונודד.
אדון הבורא אינו עולה במוחו. ||2||
עובד ועובד ככה, הוא מקבל רק כאב,
וענייניו של מאיה לעולם לא הושלמו.
מוחו רווי בתשוקה מינית, כעס ותאוות בצע.
מתנודד כמו דג מחוץ למים, הוא מת. ||3||
מי שיש לו את האדון עצמו כמגן שלו,
מזמורים והוגה לנצח בשם ה', הר, הר.
בסנגאט סאד, חברת הקודש, הוא מזמר את תהילתו המפוארת של האדון.
הו נאנק, הוא מצא את הגורו האמיתי המושלם. ||4||15||28||
בהייראו, מהל החמישי:
הוא לבדו משיג אותו, שאליו ה' מרחם.
הוא עוגן במוחו את שם ה'.
עם דבר השב"ד האמיתי בליבו ובמוחו,
החטאים של אינספור גלגולים נעלמים. ||1||
שם האדון הוא תמיכת הנשמה.
בחסד של גורו, קראו את השם ללא הרף, הו אחים לגורל; זה ישא אותך על פני האוקיינוס העולמי. ||1||השהה||
אלה שיש להם את האוצר הזה של שם ה' כתוב בגורלם,
הישויות הצנועות הללו זוכות לכבוד בחצר ה'.
לשיר את הלל שלו בשלום, בנחת ובאושר,
אפילו חסרי בית מקבלים בית מכאן ואילך. ||2||
לאורך כל הדורות, זו הייתה מהות המציאות.
הרהרו בזיכרון על האדון, והרהרו על האמת.