אנו נושעים בעקבות אלה, הו אהובים, המחפשים את מקדש האדון האמיתי. ||2||
הוא חושב שהאוכל שלו כל כך מתוק, הו אהובה, אבל זה עושה את גופו חולה.
מתברר שהוא מר, אהובי, והוא מייצר רק עצב.
ה' מוביל אותו שולל בהנאה מההנאות, אהובי, ולכן תחושת הנפרדות שלו אינה מסתלקת.
אלה שפוגשים את הגורו ניצלים, הו אהובים; זה ייעודם שנקבע מראש. ||3||
הוא מלא געגועים למאיה, הו אהובה, ולכן ה' לעולם לא עולה במוחו.
אלה ששוכחים אותך, הו אדון עליון מאסטר, גופם הופך לעפר.
הם זועקים וצועקים נורא, הו אהובים, אבל ייסוריהם לא נגמרים.
אלה שפוגשים את הגורו, ועושים רפורמה בעצמם, הו אהובים, בירתם נותרה בעינה. ||4||
עד כמה שאפשר, אל תתרועע עם הציניקנים חסרי האמונה, הו אהובים.
נפגש עמהם, ה' נשכח, אהובי, ואתה קם והולך בפנים מושחרות.
המנמוך העצמי אינו מוצא מנוח או מחסה, הו אהובי; בבית דין ה' נענשים.
אלה שנפגשים עם הגורו, ורפורמים את עצמם, הו אהובים, ענייניהם נפתרים. ||5||
אולי יש לאחד אלפי טריקים וטכניקות חכמים של משמעת עצמית מחמירה, הו אהובים, אבל אפילו אחד מהם לא ילך איתו.
אלה המפנים עורף לאדון היקום, הו אהובים, משפחותיהם מוכתמות בחרפה.
הם לא מבינים שיש להם אותו, הו אהובים; שקר לא ילך איתם.
אלה שנפגשים עם הגורו האמיתי, הו אהובים, שוכנים על השם האמיתי. ||6||
כאשר האדון משליך את מבטו של החסד, הו אהובים, אדם מבורך עם אמת, נחת, חוכמה ומדיטציה.
לילה ויום, הוא שר את הקירטן של תהילות האדון, הו אהובים, מלא לחלוטין בצוף אמברוזיאלי.
הוא חוצה את ים הכאב, הו אהובה, ושוחה על פני האוקיינוס העולמי המפחיד.
מי שמוצא חן בעיניו, הוא מתאחד עם עצמו, אהובי; הוא אמיתי לנצח. ||7||
האדון האלוהי הכל יכול הוא רחום, הו אהובים; הוא התמיכה של חסידיו.
אני מבקש את קדשו, אהובי; הוא היודע הפנימי, מחפש הלבבות.
הוא עיטר אותי בעולם הזה ובעולם הבא, אהובי; הוא הניח את סמל האמת על מצחי.
לעולם לא אשכח את האלוהים, הו אהובים; נאנאק הוא לנצח קורבן עבורו. ||8||2||
Sorat'h, Fifth Mehl, Second House, Ashtpadheeyaa:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
הם קוראים כתבי קודש, ומתבוננים בוודות; הם מתרגלים את טכניקות הניקוי הפנימיות של יוגה, ושליטה בנשימה.
אבל הם לא יכולים להימלט מחברת חמשת התשוקות; הם כבולים יותר ויותר לאגואיזם. ||1||
הו אהובים, זו לא הדרך לפגוש את ה'; ביצעתי את הטקסים האלה כל כך הרבה פעמים.
התמוטטתי, מותש, בדלתו של אדוני המאסטר; אני מתפלל שיעניק לי אינטלקט נבון. ||השהה||
אפשר לשתוק ולהשתמש בידיו כקערות קבצנות, ולשוטט עירום ביער.
הוא עשוי לעלות לרגל לגדות נהר ולמקדשים קדושים בכל רחבי העולם, אבל תחושת הדואליות שלו לא תעזוב אותו. ||2||