אלה שמגלמים את האנרגיות של אור לבן סאטווה, תשוקה אדומה raajas וחושך שחור של טאמאס, שוהים ביראת האל, יחד עם הצורות הרבות שנוצרו.
הרמאי האומלל הזה מאיה שומרת ביראת אלוהים; השופט הצדיק של הדהרמה גם מפחד ממנו לחלוטין. ||3||
כל המרחב של היקום הוא ביראת אלוהים; רק אדון הבורא הוא בלי הפחד הזה.
אומר ננק, אלוהים הוא בן לוויה של חסידיו; חסידיו נראים יפים בחצר האדון. ||4||1||
מארו, מהל החמישי:
הילד היתום Dhroo בן החמש, על ידי מדיטציה לזכר האל, הפך לניח וקבוע.
למען בנו קרא עג'עמאל "אוי אלוהים, נארעיין", שהכה את שליח המוות והרג. ||1||
אדוני והמאסטר שלי הציל רבים, אינספור ישויות.
אני עניו, עם מעט או ללא הבנה, ולא ראוי; אני מחפש הגנה בדלת האדון. ||1||השהה||
בעלמיק המנודה ניצל, וגם הצייד המסכן ניצל.
הפיל זכר את האדון במוחו לרגע, וכך הועבר. ||2||
הוא הציל את חסידו פרחלאד, וקרע את הרנאחקש בציפורניו.
בידר בן שפחה נטהר, וכל דורותיו נגאלו. ||3||
על אילו חטאים שלי עלי לדבר? אני שיכור מהיקשרות רגשית כוזבת.
ננאק נכנס למקדש ה'; בבקשה, הושט יד וקח אותי לחיבוק שלך. ||4||2||
מארו, מהל החמישי:
למען העושר, הסתובבתי בכל כך הרבה דרכים; מיהרתי מסביב, עושה כל מיני מאמצים.
המעשים שעשיתי מתוך אגואיזם וגאווה, נעשו כולם לשווא. ||1||
ימים אחרים אינם מועילים לי;
אנא ברך אותי בימים ההם, אלוהים היקר, שעליהם אוכל לשיר את הלל. ||1||השהה||
בהסתכלות על ילדים, בני זוג, משק בית ורכוש, מסתבכים באלה.
לטעום את היין של מאיה, אדם שיכור, ולעולם לא שר את ה', הר, הר. ||2||
בדרך זו, בדקתי המון שיטות, אבל בלי הקדושים, זה לא נמצא.
אתה הנותן הגדול, האל הגדול והכל יכול; באתי לבקש ממך מתנה. ||3||
עזבתי את כל הגאווה והחשיבות העצמית, חיפשתי את מקדש עפר רגלי עבד ה'.
אומר ננק, נפגש עם ה', הפכתי לאחד איתו; מצאתי אושר ושלווה עילאיים. ||4||3||
מארו, מהל החמישי:
באיזה מקום מוקם השם? היכן שוכן האגואיזם?
איזו פציעה סבלת, כשהקשבת להתעללות מפיו של מישהו אחר? ||1||
תקשיב: מי אתה, ומאיפה באת?
אתה אפילו לא יודע כמה זמן אתה תישאר כאן; אין לך רמז מתי תעזוב. ||1||השהה||
לרוח ולמים יש סבלנות וסובלנות; לכדור הארץ יש חמלה וסליחה, ללא ספק.
האיחוד של חמשת הטאטוות - חמשת היסודות - הביא אותך לעולם. מה מאלה הוא רשע? ||2||
האדון הראשוני, אדריכל הגורל, יצר את צורתך; הוא גם העמיס עליך אגואיזם.
הוא לבדו נולד ומת; הוא לבד בא והולך. ||3||
שום דבר מהצבע וצורת הבריאה לא יישאר; הרחבה כולה היא חולפת.
מתפלל ננק, כאשר הוא מביא את המחזה שלו אל קיצו, אז נשאר רק האחד, האדון האחד. ||4||4||