הקשבתי למטיפים ולמורים, אבל לא יכולתי להיות מרוצה מאורחות חייהם.
אלו שנטשו את שם ה', ונקשרו לדואליות - מדוע אדבר בשבחם?
כך אומר בהיקהא: האל הוביל אותי לפגוש את הגורו. כפי שאתה שומר עליי, אני נשאר; כפי שאתה מגן עליי, אני שורד. ||2||20||
כשהוא לובש את השריון של סמאדהי, הגורו עלה על הסוס האוכף של חוכמה רוחנית.
מחזיק את קשת הדהרמה בידיו, הוא ירה בחיצי המסירות והענווה.
הוא חסר פחד ביראת אלוהים הנצחי; הוא תקע את החנית של דבר השב"ד של הגורו לתוך המוח.
הוא גזר את חמשת השדים של תשוקה מינית לא ממומשת, כעס לא פתור, חמדנות לא מסופקת, היקשרות רגשית ויהרה עצמית.
גורו עמאר דאאס, בנו של טייג' בהאן, משושלת בהאלה האצילה, מבורך על ידי גורו ננק, הוא אדון המלכים.
SALL דובר אמת; הו גורו עמאר דאאס, כבשת את צבא הרשע, נלחמת את הקרב בדרך זו. ||1||21||
אי אפשר לספור את טיפות הגשם של העננים, צמחי האדמה ופרחי האביב.
מי יכול לדעת את גבולות קרני השמש והירח, גלי האוקיינוס והגנגס?
עם המדיטציה של שיווה והחוכמה הרוחנית של הגורו האמיתי, אומר בהאל המשורר, אפשר לספור את אלה.
הו גורו עמאר דאאס, מעלותיך המפוארות כל כך נשגבות; השבחים שלך שייכים רק לך. ||1||22||
סוויאס בשבחו של המהל הרביעי:
אל בורא אוניברסלי אחד. בחסדי הגורו האמיתי:
הרהרו באופן חד-משמעי על האל הקדמוני ללא רבב.
בחסד של גורו, שר את השבחים המפוארים של האל לנצח.
שרים את הלל שלו, המוח פורח באקסטזה.
הגורו האמיתי מגשים את תקוותיו של משרתו הצנוע.
משרת את הגורו האמיתי, מתקבל המעמד העליון.
הרהרו על האדון האל הבלתי מתכלה וחסר הצורה.
בפגישה איתו, אדם נמלט מעוני.
קל סאהאר מזמר את הלל שלו.
אני מזמר את השבחים הטהורים של אותה ישות צנועה שהתברכה בצוף האמברוזיאלי של הנעם, שם ה'.
הוא שירת את הגורו האמיתי והתברך במהות הנשגבת של השב"ד, דבר ה'. נעמן ללא רבב נחקק בלבו.
הוא נהנה ומתענג בשם האדון, ורוכש את המעלות המפוארות של אדון היקום. הוא מחפש את מהות המציאות; הוא מעיין הצדק השקול.
כך אומר KALL המשורר: גורו רעם דעאס, בנו של הר דעאס, ממלא את הבריכות הריקות עד גדותיה. ||1||
זרם הצוף האמברוזיאלי זורם ומתקבל מעמד האלמותי; הבריכה לנצח גדושה בצוף אמברוזיאלי.
אותם קדושים ששירתו את האדון בעבר שותים את הצוף הזה, ורוחצים בו את דעתם.
אלוהים לוקח את הפחדים שלהם, ומברך אותם במצב של כבוד ללא חת. באמצעות דבר שב"ד שלו, הוא הציל אותם.
כך אומר KALL המשורר: גורו רעם דעאס, בנו של הר דעאס, ממלא את הבריכות הריקות עד גדותיה. ||2||
ההבנה של הגורו האמיתי היא עמוקה ועמוקה. ה-Sat Sangat הוא הקהילה הטהורה שלו. נשמתו ספוגה בצבע הארגמן העמוק של אהבת האל.
הלוטוס של מוחו נשאר ער ומודע, מואר בחוכמה אינטואיטיבית. בביתו שלו, הוא השיג את האדון ללא פחד, ללא רבב.