הו ננק, דרך המוח, המוח מרוצה, ואז, שום דבר לא בא או הולך. ||2||
פאורי:
הגוף הוא מבצר האדון האינסופי; זה מתקבל רק על ידי הגורל.
האדון עצמו שוכן בתוך הגוף; הוא עצמו הנהנה מההנאות.
הוא עצמו נשאר מנותק ובלתי מושפע; בעודו לא קשור, הוא עדיין מחובר.
הוא עושה ככל העולה על רוחו, וכל מה שהוא עושה, קורה.
הגורמוך מהרהר על שם ה', והפרידה מה' מסתיימת. ||13||
סאלוק, מהל השלישי:
וואו! וואו! האדון עצמו גורם לנו לשבח אותו, באמצעות המילה האמיתית של השב"ד של הגורו.
וואו! וואו! הוא הספדו ושבחו; כמה נדירים הם הגורמוקים שמבינים זאת.
וואו! וואו! הוא המילה האמיתית של בני שלו, שבאמצעותה אנו פוגשים את אדוננו האמיתי.
הו ננאק, מזמר וואהו! וואו! אלוהים מושג; בחסדו, הוא מתקבל. ||1||
Mehl שלישי:
מזמרים וואהו! וואו! הלשון מעוטרת בדברי השב"ד.
דרך השב"ד המושלם, מגיעים לפגוש את אלוהים.
איזה מזל גדול הם אלה, שעם הפה שלהם מזמרים וואהו! וואו!
כמה יפים הם האנשים האלה ששרים וואהו! וואו! ; אנשים באים להעריץ אותם.
וואו! וואו! מתקבל בחסדו; הו ננק, הכבוד מתקבל בשער האדון האמיתי. ||2||
פאורי:
בתוך מבצר הגוף, נמצאות הדלתות הקשות והנוקשות של שקר, הונאה וגאווה.
המנמוקים העיוורים והבורים בעלי הרצון העצמי שולל בספק אינם יכולים לראות אותם.
לא ניתן למצוא אותם בשום מאמצים; כשהם לובשים את הגלימות הדתיות שלהם, הלובשים התעייפו מלנסות.
הדלתות נפתחות רק על ידי דבר השב"ד של הגורו, ואז מזמרים את שם ה'.
האדון היקר הוא עץ הצוף האמברוזיאלי; מי ששותים בצוף הזה מרוצים. ||14||
סאלוק, מהל השלישי:
מזמרים וואהו! וואו! ליל חייו עובר בשלום.
מזמרים וואהו! וואו! אני באושר נצחי, הו אמי!
מזמרים וואהו! וואו!, התאהבתי באלוהים.
וואו! וואו! דרך הקארמה של המעשים הטובים, אני מזמר אותה, ומעורר השראה גם באחרים לשיר אותה.
מזמרים וואהו! וואהו!, אחד מקבל כבוד.
הו ננק, וואהו! וואו! הוא רצון האדון האמיתי. ||1||
Mehl שלישי:
וואו! וואו! הוא הבני של המילה האמיתית. בחיפוש, הגורמוקים מצאו את זה.
וואו! וואו! הם מזמרים את דבר השב"ד. וואו! וואו! הם עוגנים את זה בליבם.
מזמרים וואהו! וואו! הגורמוקים משיגים בקלות את האל, לאחר חיפוש.
הו ננק, ברי מזל גדול הם אלה שחושבים על האדון, הר, הר, בתוך ליבם. ||2||
פאורי:
הו מוחי חמדני לחלוטין, אתה שקוע כל הזמן בתאוות בצע.
בתשוקתך למאיה המפתה, אתה משוטט בעשרת הכיוונים.
שמך ומעמדך החברתי לא ילכו איתך מכאן ומכאן; המנמוך בעל הרצון העצמי אכול בכאב.
לשונך אין טעם מהותו הנשגבת של ה'; הוא מוציא רק מילים תמימות.
אותם גורמוקים ששותים את הצוף האמברוזיאלי מרוצים. ||15||
סאלוק, מהל השלישי:
שיר וואהו! וואו! לאלוהים, שהוא אמיתי, עמוק ובלתי נתפס.
שיר וואהו! וואו! לה', שהוא נותן המידות הטובות, התבונה והסבלנות.