כשראה חגיגות צבעוניות רבות בעיניים, אדם בור לא יכול היה להעריך את תהילת ההצצה של הגורו האמיתי. הוא אפילו לא למד את חשיבותה של נעם סימרן, לאחר ששמע כל הזמן שבחים והשמצות.
כשהוא שר בשבחי עולם ואנשים יומם ולילה, הוא לא הגיע לאוקיינוס המידות - הגורו האמיתי. הוא בזבז את זמנו בשיחות סרק ובצחוקים אבל לא זיהה את אהבתו המופלאה של האדון האמיתי.
כשהוא מיילל ובוכה על מאיה, הוא בילה את חייו אבל מעולם לא הרגיש את ייסורי הפרידה של הגורו האמיתי. המוח נשאר שקוע בענייני העולם אבל זה היה טיפשי מספיק כדי לא לקחת את מקלטו של הגורו האמיתי.
שקוע בפטפוטים הרדודים ובידע הפולחני של הוודות והשסטרות, הישות השוטה לא יכלה להכיר את הידע העליון של הגורו האמיתי. לידתו ותקופת חייו של אדם כזה ראויים לגינוי שהוא בילה כעריק.