עבור סיקי מסור מהגורו, גוש אדמה וזהב שווים בערכם. לפיכך, הלל ולשון הרע עליו הם אותו דבר.
עבור הסיק המסור הזה, גם ניחוח וגם ריח רע לא אומר כלום. אז הוא מתייחס לחבר וגם לאויב כאחד.
מבחינתו טעם הרעל אינו שונה מזה של צוף. הוא מרגיש את מגע המים והאש כאחד.
הוא מתייחס לנוחות ולמצוקות כאחד. שני הרגשות האלה לא משפיעים עליו. בזכותו וההדר של גורו אמיתי, שבירך אותו בנעאם, הוא משיג אמנציפציה תוך כדי חיים של בעל בית. (104)