מתרגל נעם סימרן בקהילה הקדושה והיפוך הנשימות, המוח המשתולל דמוי הרוח, מהיר מאוד כמו דג, מגיע לדלת המיסטית העשירית שבה הוא שוקע באיחוד תמידי של מילים ותודעה. הוא לא הא
וכמו כן, בשל המדיטציה התמידית כמו אבן הפילוסוף שהוא נשאר שקוע בה ללא כל מאמץ מודע, הוא נעשה מודע לעצמו. במצב שבו התודעה מכוונת אל, מופיע הזוהר הבהיר של שם האדון.
מצב זה של השפעת אלוהים חזקה, הוא שומע את המנגינות המתנגנות של המוזיקה הבלתי נפגעת ונשאר במצב של טראנס.
החוויה הזו שמורגשת בפתח העשירי של הגוף, זוהרתה מעוררת השתאות ומלאת אקסטזה. השהות של הנפש בדלת העשירית המיסטית היא בעלת אמונה מוזרה. (251)