כשם שתשוקתו של קמצן לכסף לעולם אינה שבעה, כך גם עיניו של סיקי מהגורו שהבינו שצורתו של גורו אמיתי היא אוצר ייחודי שרואים שאף פעם לא מרגישים מרוצים.
כשם שרעב של אביון לעולם אינו שבע, כך גם אוזניו של גורסיק שחושקים תמיד לשמוע את דבריו האמברוזיים של הגורו האמיתי. ובכל זאת, כששומע את המילים דמויות הסם, צמא התודעה שלו אינו מרוווה.
לשונו של גורסיק כל הזמן מזכיר את התכונות העיקריות של הגורו האמיתי וכמו ציפור גשם שממשיכה לצעוק עוד, היא אף פעם לא שבעה.
האני הפנימי של סיקה מואר באור מבורך דרך ראייה, שמיעה ואמירה של הצורה המופלאה של גורו אמיתי - בית אוצר - לא ראש המעיין של כל המעלות. אולם הצמא והרעב של גורסיק כזה לעולם אינם דועכים.