הוא לבדו יכול להעריך את גדולתו של סם האהבה של לורד שחווה אותו. זה בדיוק כמו שיכור שנחשב למשוגע על ידי העולם.
כשם שלוחם פצוע בשדה הקרב מסתובב בעיניים אדומות לוהטות, הוא מתבייש בתחושת הידידות והעוינות,
למי שמתאהב באהבת אלוהים דיבורו דמוי צוף עקב דקלום תמידי של תכונותיו הבלתי ניתנות לתיאור של לורד. הוא מאמץ שתיקה ומשוחרר מכל שאר הרצונות. הוא לא מדבר עם אף אחד ונשאר מתענג על המתיקות של השם של לורד.
הוא שומר על כל רצונותיו בסתר. השבח והעלבון כולם דומים לו. בדממה של נעם הוא נראה חי חיים של נפלאות ונפלאות. (173)