חוץ משמו של האדון היציב והתקיף, אין מעשה אחר צדיק. מלבד התפילה והפולחן של האדון האדון, סגידה לאלים/אלות היא חסרת תועלת. שום אדיקות אינה מעבר לאמת ולבישת חוט קדוש ללא מוסר היא חסרת תועלת.
בלי לקבל חניכה מגורו אמיתי, שום ידע לא כדאי. שום הרהור אינו מועיל מלבד זה של הגורו האמיתי. שום פולחן לא שווה כלום אם לא מבוצע אהבה, ואף נקודת מבט המובעת לא יכולה להזמין כבוד.
ללא סבלנות ושביעות רצון, שלום לא יכול לשכון. אין אפשרות להשיג שלווה ונוחות אמיתית ללא רכישת מצב של שיווי משקל. באופן דומה אף אהבה לא יכולה להיות יציבה ללא איחוד המילה והנפש (התודעה).
ללא התלבטות בשמו, אי אפשר לבסס אמונה בלב, וללא העדה הקדושה של אנשים אלוהיים וקדושים, לא תתאפשר התבוללות בשם האדון. (215)