אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
אם כלב יושב על כס המלכות גם אז הוא ילקק (אוהב) את טחנת הקמח.
אם נחש ניזון מחלב אפילו אז הוא ישפוך רעל מפיו.
אם אבן נשמרת במים גם אז הקשיות שלה לא מתרככת.
מתכחש לבושם ולניחוח אלגום, החמור מגלגל את גופו באבק.
באופן דומה, השוטר אף פעם לא מוותר על (הרגלו) לשון הרע
ועוקר את עצמו כדי להרוס את עצם קיומו.
עורב אף פעם לא קולט קמפור; זה אוהב שיש זבל בסביבה.
הפיל אפילו רחוץ במים שם אבק על ראשו.
הקולוצינת (טומה) גם אם מושקים בצוף אינו נפרד ממרירותו.
גם אם מגישים היטב את עץ המשי-כותנה (במים וזבל וכו'), אין מרוויחים ממנו פירות.
השופטים בהיותם חסרי נאום ה', אינם אוהבים את העדה הקדושה.
אם המנהיג עיוור, כל החברה חייבת להישדד (חפצי הערך שלהם).
את ריח השום אי אפשר להסתיר גם אם אוכלים אותו בפינה נידחת.
שום סבון לא יכול להפוך את השמיכה השחורה ללבן.
מי שייגע בכוורת של צרעות רעילות ימצא את פניו נפוחות.
הירק המבושל נטול מלח הוא חסר תועלת לחלוטין.
ללא ידיעתו של הגורו האמיתי, השוטר הזניח את שם ה'.
הוא מקבל אושר לא פה ולא שם ותמיד מקונן וחוזר בתשובה.
המכשפה היא אוכלת גברים אבל היא גם לא שוקלת את בנה.
אפילו ידוע כאדם המרושע ביותר, הוא גם מרגיש בושה בפני בתו ואחותו.
המלכים, בוגדים זה לזה, לא פגעו בשגרירים (והם חיים בנוחות).
החטאים שנעשו בגנגס (המקומות הדתיים) קשים כרעם ולעולם אינם מתפוגגים.
בהאזנה לרשעות העירומה של המשמיץ, יאמה של הגיהנום רועדת גם היא.
לשון הרע של כל אחד היא גרועה אבל השמצה של הגורו היא הגרועה ביותר (דרך חיים).
Hirrtyakyapu דיבר לרעה על אלוהים והתוצאה שהושגה ברורה שהוא בסופו של דבר נהרג.
ראוון גם מאותה סיבה נשדד את לנקה ועשרת ראשיו הרגו.
קנס נהרג יחד עם צבאו המלא וכל השדים שלו נספו.
הקאראוות איבדו את השושלת שלהם והושמדו שלל צבאותיהם.
מאותה סיבה, Dantavaktr ו-Siupál קיבלו תבוסה מוחצת.
הוודות גם מרחיבות ששום הצלחה אינה אפשרית באמצעות נגיחה לאחור
. (בשל השמצה זו) Durvasà. קילל את Yadays והביס את כולם.
השערות של כולם לבושות אבל הגברת הקירחת ממלמלת.
האישה היפה לובשת את הרווחים אבל חסרת האוזניים רוטן.
הבנות הנשואות הטריות עונדות טבעות אף, אך חסרות האף מרגישות לא בנוח (על אי יכולתן לענוד טבעת באף).
הגברות בעלות עיני הצבאים הכניסו את הקוליריום אך חד העין מייללת ובוכה.
לכולם יש הליכה נעימה אבל הצולעים צולעים.
אלה שמשמיצים את הגורו, מבלים את חייהם בצער.
צלפת הבר חסרת העלים קארין אינה צומחת אך מאשימה את עונת האביב.
העקרים לא יולדות את הילד אבל היא מאשימה את בעלה.
גשמי העננים אינם יכולים לגרום לשדה אלקליין לגדול ולהפיק.
האנשים הראויים מקבלים רעות ומבוכה בחברת אנשים מרושעים.
באוקיינוס מקבלים הרבה פנינים אפילו מהקונכיות, כלומר החיבור לטוב מביא לתוצאות טובות.
להשמיץ את הגורו, כל החיים חולפים לשווא.
גם ההרים הנוגעים לשמיים אינם בעלי משקל רב (מהאדם כפוי טובה).
גם המבצרים הגלויים אינם כבדי משקל כמוהו (האדם כפוי טובה);
גם אותם אוקיינוסים שבהם יתמזגו הנהרות אינם כבדים כמוהו;
גם העצים עמוסי הפירות אינם כבדים כמוהו
וגם אותם אינספור יצורים כבדים כמוהו.
למעשה האדם כפוי טובה הוא נטל עלי אדמות והוא רשע הרעות.
בשר הכלב שבושל ביין נשמר, יחד עם ריחו המגעיל, בגולגולת האדם.
הוא היה מכוסה בבד המוכתם בדם.
מכסה כך, אשת הנבלות (צ'י:תן) לאחר שפייסה את תאוותה נשאה את הקערה ההיא.
כשנשאלו לגבי (החומר המכוסה המתועב)
היא פינה את הספק בכך שהיא כיסתה את הבשר כדי להסתיר
זה ממראה אדם כפוי טובה כדי למנוע את הזיהום שלו.
גנב נכנס לביתו של עשיר.
כשהוא צופה בזהירות בארבע הפינות הגיע לחדר העליון.
הוא אסף את הכסף והזהב וקשר אותם בצרור; אבל עדיין תאוות הבצע שלו עיכבה אותו.
כשהיה חסר סבלנות בתאוות בצע, תפס סיר מלח.
קצת ממנו הוציא וטעם; הוא השאיר שם כל דבר ויצא החוצה.
גם אותו גנב ידע, כי כפוי טובה מכים כתוף (בחצר ה').
לאחר שאכל מלח (של אדם), אדם ההופך למשרת מביא מים וטוחן את התירס.
נאמן כזה, בשדה הקרב, נהרג חלק אחר חלק עבור המאסטר.
הבנים והבנות הנאמנים שוטפים את כל בושות המשפחה.
המשרת אוכל המלח עומד תמיד בשולבות ידיים.
עובר האורח מספיד את מי שהמלח שלו אכל.
אבל כפוי טובה עושה חטאים והוא מאבד את חייו לשווא ומת.
כפי שבשר הפרה אסור בקוד ההתנהגות ההינדי;
המוזלמנים מתחייבים נגד בשר החזיר והריבית על הכסף;
לחותן, אפילו מי בית החתן אסורים כמו היין;
סורק הסורקים אינו אוכל ארנב, אף על פי שקשה לו כסף;
כשהזבוב המת הופך את טעם המתוק לרע והמתוק שהופך רעיל הופך חסר תועלת,
באופן דומה לשים עין על ההשתכרות של המקום הדתי זה כמו לאכול רעל מצופה סוכר.
הוא תמיד עצוב שיש לו תשוקה במוחו.
הוא נוגע בזהב וזה הופך לגוש האדמה.
חברים יקרים, בנים, אחים וכל שאר קרובי המשפחה אינם מרוצים ממנו.
אדם מרושע שכזה סובל אי פעם מקללת הפגישה והפרידה, כלומר הוא עובר את סבלות ההגירה.
הוא משוטט כאישה נטושה ועומד גרוש מהדלת (של לוד).
הוא מקבל מצוקה, רעב, עוני רב ומגיע לגיהנום לאחר המוות (הגופני).
סיר החלב המלא מתקלקל בטיפת חומץ.
אלפי תלוליות הכותנה נשרפות בניצוץ אחד.
גוש המים מקלקל מים והשלאק הופך להיות הסיבה להשמדת העץ.
הגבר המטורף נכרה בשלשול והאדם הפשוט מושמד בשחפת (צריכה).
כשהציפורים מסתבכות ברשת מתוך חמדנותן לזרעים,
הרצון לאחסון בלתי נסבל (להרוויח מהמקום הדתי) נמשך בליבו של הכופר.
להשתוקק לחומר החנות (לסיקים) זה פסול.
אבל מי שיש לו רצון כזה, צריך להחזיר את החומר, מכיוון שהזבוב שנכנס פנימה עם אוכל מוקיא החוצה על ידי הגוף.
איך הוא יכול לישון בשקט למי שיש לו עלה הדשא בעין.
מכיוון שלא ניתן להחזיק את האש מתחת לדשא היבש, באופן דומה,
אי אפשר לשלוט בתשוקותיו של אדם המעורה ומבחינתו הבלתי אכיל הופך לאכיל.
הסיקים של הגורו הם מיליונים, אבל רק אלה שמשיגים את חסדו של האל חוצים את האוקיינוס העולמי).
הוא (הכופר) נעשה חלש וחסר אונים כמו העץ האכול בחדקונית.
הוא דומה לדחליל חסר החיים שמוצב בשדה כדי להפחיד (את הציפורים).
איך מתוך ענני עשן יכול להתרחש גשם.
כמו שפין של עז בצוואר אינו יכול לתת חלב, כמו כן חוטף ההשתכרות הדתית של מקום דתי מסתובב לכאן ולכאן בהשתוקקות של אותו.
מה הסימן המדויק של אדם כזה.
אדם כזה נשאר שולל כמו הפרה ההיא שמחשיבה את צאצאיה המתים בחיים ממשיכה ללקק אותה
מדוע יש להשוות את צרור עץ החרוזים לענבים.
אף אחד לא קורא לאק ברי, מנגו.
קישוטי מתנה אינם כמו קישוטי זהב.
גבישים אינם שווים ליהלומים כי היהלומים יקרים יותר.
חלב חמאה וחלב שניהם לבנים אך באיכות ובטעם שונה
באופן דומה, הקדוש והלא קדוש מובחנים בתכונותיהם ובפעילויותיהם.
עלי הביטל כאשר נקטפים מהענף הם בצבע ירוק וצהוב.
אגוז הביטל מקבל צבע קירח של פאי נקטף מהעץ.
הקטצ'ו הוא בצבע חום ובהיר ומשתמשים בקורט ממנו.
הליים לבן והוא שרוף ומחבט.
כאשר מאבדים את האגו שלהם (הם נפגשים) הם הופכים באופן אחיד לצבע אדום.
כך גם הקדושים, המאמצים את הכישורים של ארבעת הוורנות, חיים באהבה הדדית כמו גמוכים, בעלי אוריינטציה של הגורו.
בחצר הקיסר כולם ידועים כמשרתים.
חמושים היטב, הם משתחווים בצורה ענווה ביותר.
במפגשים החברתיים והתרבותיים הם מתפארים ומתפארים.
הם מעוטרים את הפילים שלהם וברחובות ובבזארים הם מסתובבים עם הסוסים שלהם רוקדים.
אבל רק בשדה הקרב ידוע מי הוא לוחם אמיץ ומי אמור לעלות על עקביו.
דומים הם הכופרים, המתנקשים שהתחפשו למקורבים לאלוהים נשארים בסביבה, אך בסופו של דבר מזוהים.
אם האם נואפת למה שהבן ידבר עליה רע.
אם אבן חן נבלעת על ידי פרה, אף אחד לא קורע לה את הבטן כדי להוציא אותה.
אם הבעל נהנה (באופן לא מוסרי) בבתים רבים, האישה צריכה לשמור על צניעותה.
אם המלך מפעיל סמכויות דיקטטוריות, המשרתים חסרי אונים לפניו.
אם אישה ברהמינית שיכורה, כולן מרגישות בושה ואינן מסתכלות על פניה.
אם הגורו מבצע שנאה, הסיק לא צריך לוותר על אורך רוחו.
במהלך רעידת האדמה מיליוני מבצרים על פני כדור הארץ רועדים ומתפוררים
במהלך הסערה, כל העצים מתנודדים.
בזמן שריפה נשרף כל מיני דשא ביערות.
מי יכול לחסום שיטפון בנהר הזורם.
את המשימה הקשה והמטופשת של תפירת השמים הקרועים כמו בד יכלו לעשות רק מיומנים ברכילות.
נדירים הם האנשים שנשארים במצב מוצק לחלוטין במהלך הדמה.
אם אמא נותנת רעל לבן אז למי עוד הבן הזה יכול להיות יקר יותר.
אם השומר יפתח את הבית, אז מי עוד יכול להיות מגן.
אם איש הסירה גורם לסירה לטבוע, איך אפשר לעבור.
אם המנהיג עצמו גורם לאנשים ללכת שולל, למי עוד אפשר לקרוא לעזרה.
ואם גדר המגן מתחילה לאכול את היבולים מי עוד יטפל בשדות.
באופן דומה, אם הגורו משלה סיקה באמצעות דמה, מה שסיקי מסכן יכול לעשות.
מורחים חמאה על הנייר ומלח אפשר לשים אותם למים (ייקח להם יותר זמן להתמוסס).
בעזרת שמן, פתיל המנורה ממשיך לבעור כל הלילה.
כשהוא תופס את החוט, ניתן היה לגרום לעפיפון לעוף בשמים.
על ידי שמירת עשב בפה, אפשר היה להכיש את הנחש.
אם המלך ייצא במסווה של פקווייר, הוא יוכל להקשיב לסבלם של אנשים ולהסיר אותם.
בהישג כזה רק הוא עובר את המבחן שנעזר בגורו.