אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
הגורו האמיתי אינו נגיש, ללא צער ויוצא דופן.
ראה את כדור הארץ כמקום משכנה האמיתי של הדהרמה.
כאן קארמות דואגות לפירות כלומר אחד קוצר את מה שהוא זורע.
הוא (ה') הוא המראה שבה העולם יכול לראות את פניו משתקפים.
אפשר היה לראות את אותם הפנים שהוא ישא מול המראה.
משרתי האל נשארים אדומים ומנצחים בעוד שהכופרים שומרים על פניהם מושחרות.
אם התלמיד לא יודע (מספר) על הגורו שלו, איך הוא יכול להשתחרר.
כבול בשלשלאות, הוא נאלץ ללכת לבדו בדרך של יאמה, מוות.
בדילמה הוא עומד וסובל גיהנום.
אף על פי שהוא מתנדנד בשמונים וארבעה מיני חיים, הוא אינו פוגש את ה'.
כמו משחק ההימור, הוא מאבד את סכום החיים הבלתי יסולא בפז במשחק הזה.
בסוף (בחיים) יש לו ריצודים וקינות אבל הזמן שחלף לא חוזר.
הגנאי הגורו דומה לילדה שבעצמה לא הולכת לביתו של החותן ונותנת מצוות לאחרים.
בעלה אף פעם לא דואג לה והיא שרה שירים מחיי הנישואים המאושרים שלה.
זה כזה שהחולדה עצמה לא יכולה להיכנס לחור אלא מסתובבת מגש קשור למותניה.
זה אדם כזה שלא יודע אפילו את המנטרה של מרבה רגליים מניח את ידו על נחש.
מי שפונה לכיוון השמים יורה את החץ מקבל את החץ על פניו שלו.
הכופר הוא פנים צהוב, מפוחד בשני העולמות וחוזר בתשובה.
הקוף לא יודע מה שווה את התכשיטים הקשורים לצווארו.
אפילו בהיותה באוכל, המצקת לא יודעת את טעם המנות.
הצפרדע תמיד חיה בבוץ אבל עדיין לא מכירה את הלוטוס.
עם מושק בטבורו, הצבאים מתרוצצים מבולבלים.
מגדל הבקר שם את החלב למכירה אבל מביא הביתה, את עוגות השמן והקליפה.
הכופר הוא אדם ביסודו שולל והוא עובר את הסבל שנותן הימה.
בחודש סוואן, כל היער הופך לירוק אבל כידונים, צמח קוצני נשאר יבש.
בזמן גשמים כולם מרגישים מרוצים, אבל האורג נראה קודר.
בלילה כל הזוגות נפגשים מלבד צ'קאווי, זה זמן ההפרדה.
הקונכייה נשארת ריקה אפילו באוקיינוס ובוכה כשהיא נושבת.
האיש שהלך שולל בהחלט ישדד על ידי חיבור חבל על צווארו.
באופן דומה, הכופרים ממשיכים להתייפח בעולם הזה.
התן לא יכול להגיע לענבים ואומר בזלזול שהענבים חמוצים.
הרקדנית לא יודעת ריקוד אבל אומרת שהמקום צר.
לפני שחירש שר במידה בהיירב או גאליה זהה.
איך פלוור יכול לעוף שווה לברבור.
כל היער מוריק בעונת הגשמים (sit-van) אבל akk, צמח הבר של האזור החולי (calotropis procera) גדל בתקופת הבצורת.
הכופר אינו יכול לקבל אושר כמו אישה נטושה.
איך אפשר לחצות את המים על ידי אחיזה בזנב של כבשה.
ידידות עם רוח רפאים היא תמיד מקור לחיים חשודים.
העץ על גדת נהר לא יכול להיות בעל אמונה (שהנהר לא יאבד אותו).
כיצד ניתן לומר על אישה הנשואה לאדם מת שהיא סוהגין, כלומר כזו שבעלה חי.
כיצד ניתן להשיג צוף על ידי זריעת רעל.
הידידות עם כופר מביאה את סבלותיו של מוט יאמה.
כאשר עש, דופק הודי מתבשל על האש, חלק מהגרגרים הקשים נשארים לא מבושלים.
זו לא אשמת השריפה. אם פרי אחד מאלף מתקלקל, אין זו אשמת העץ.
אין זו אשמתם של מים שלא ינוח על גבעה.
אם אדם חולה מת מאי שמירה על המשטר שנקבע לו, אין זו אשמתו של הרופא.
אם לאישה עקרה אין צאצאים, זה גורלה ולא באשמת בעלה.
באותו אופן אם אדם סוטה לא מקבל את ההוראה של הגורו, זו אשמתו שלו ולא של הגורו.
העיוורים לא יכולים לראות את הירח למרות שהאור שלו מתפזר מסביב.
המוזיקה לא מאבדת את המנגינה שלה אם חירש לא יכול להבין אותה.
למרות שפע של ניחוח, אדם ללא כוח ריח לא יכול ליהנות מאותו הדבר.
המילה שוכנת באחד ואחד, אבל האילם לא יכול להזיז את לשונו (להגותה).
הגורו האמיתי הוא אוקיינוס והמשרתים האמיתיים מקבלים מתוכו אוצרות.
הכופרים מקבלים ',הקליפות רק בגלל שהטיפוח והעבודה שלהם לקויים.
תכשיטים יצאו מהים אבל עדיין המים שלו מליחים.
לאור הירח, נראים שלושת העולמות, אך הסטיגמה על הירח נמשכת.
האדמה מייצרת את התירס אבל עדיין אדמה אלקליין יש גם שם.
סיוה, שמאושרת, מעניק ברכה לאחרים, אך בביתו שלו נמצאים רק אפר וקערת נדבות.
האנומן החזק יכול לעשות הרבה למען אחרים אבל יש לו רק כיסוי חלציים ללבוש.
מי יכול לבטל את דברי הגורל של הכופר.
עדרי הפרות נמצאים שם בביתו של האדון, האדם השוטה ממשיך להביא את מקלות החביתה לביתו שלו.
הסוסים נמצאים עם הסוחרים והטיפש מסתובב ורוכש את השוטים.
אדם טיפש יוצר דריסה בביתו רק כשראה את הקציר של אחרים סביב הגורן.
הזהב נמצא אצל סוחר הזהב אבל השוטה קורא לצורף בביתו להכנת התכשיטים.
אין לו מקום בבית, אבל ממשיך להתפאר בחוץ.
הכופר אינו יציב כמו הענן המהיר וממשיך לשקר.
כשהחמאה חוצבת ונלקחת משם, חלב החמאה (לאסי) נזנח.
כשמוציאים את מיץ קנה הסוכר, אף אחד לא נוגע בבגאס.
כאשר הצבע המהיר של רוביה מונג'יסטה נלקח משם, לאף אחד לא אכפת ממנו אפילו שווה אגורה.
כשניחוח הפרחים מוצה, אין להם יותר מחסה.
כאשר האטמאן נפרד מהגוף, לא נשאר בן לוויה של הגוף.
ברור לכולם שהכופר הוא כמו עץ יבש (שאפשר רק לדחוף אותו לאש).
המים נמשכים מהבאר רק כשהכד קשור מהצוואר (בחבל).
הקוברה לא מוסר בשמחה את התכשיט בראש (הוא נותן רק לאחר שנהרג).
גם הצבי נותן מושק רק לאחר מותו.
ניתן להפיק שמן משומשום ללא כאב בגאני.
את גרעין הקוקוס אפשר להשיג רק כאשר הפה שלו שבור.
הכופר הוא ברזל כזה שניתן לתת לו צורה רצויה רק במכות הפטיש.
הטיפשים היו אומרים שהרעל מתוק והאדם הכועס שמח.
אל המנורה הכבויה הוא אומר שהמוגדלת ועז שנהרגה לו היא לבושה אחת.
לשרוף היה אומר המצונן: ה'נעלם' לו הוא 'בוא' וה'בא' לו נמלט אחד דהיינו אם נתקע משהו בעין, אומרים שהעין דואה ואם אלמנה מתיישבת. בבית של מישהו על ידי נישאת לו, אומרים שיש לה אלו
למטומטם הוא היה אומר פשוט, וכל הדיבורים שלו יהיו בניגוד לנורמה.
לאדם ההורס, הטיפשים היו אומרים שהוא עוזב הכל מרצונו המתוק.
אנשים כאלה הם כמו אמו של גנב שבוכה מסתתרת בפינה (שמא יתגלו ותגדל האפשרות לתפוס את בנה).
אם מישהו נכנס לחדר מלא פיח הפנים שלו בטוח יושחרו.
אם יזרעו זרע בשדה האלקליין, זה יהיה חסר תועלת.
אם מישהו מתנדנד בתנופה שבורה, הוא ייפול ויתאבד.
אם אדם שאינו יודע לשחות, נשען על כתפיו של אחר בור לא פחות, איך הוא יחצה נהר עמוק?
אל תזוז עם מי שמצית את ביתו ואחר כך הולך לישון.
כזו היא חברת הרמאים והכופרים שבה האדם חושש תמיד לחייו.
(אומרים ש) הריגת ברהמין, פרה ואיש ממשפחתו היא חטא מוות.
השיכורים מהמרים ומסתכלים על נשותיהם של אחרים.
הגנבים והעשונים שודדים את עושרו של אחרים.
כל אלה הם בוגדנים, כפויי תודה, חוטאים ורוצחים.
אם אנשים כאלה נאספים במספר אינסופי;
אפילו כולם אינם שווים לשערו הבודד של הכופר.
אם הולכים לגנגס, יאמונה, גודאורי וקורוקשטר.
מבקרים גם ב- Mathure, Mayapuri, Ayodhya, Kasi, Kedarnath.
הדלת של Gomati, Sarasvati, Prayag. גאיה מתקרב מדי.
מתרגלים כל מיני תיקונים, חזרות בתשובה, תקופות, יג'נים, הומס וכל האלים נספדים.
העיניים שמים על כדור הארץ אם אפילו שלושת העולמות מבקרים.
גם אז חטא הכפירה לעולם אינו מתפוגג.
רבים שקועים באינספור טעמים, ורבים הם מלכי היערות.
רבים הם המקומות, המערבולת, ההרים והרוחות.
רבים הם הנהרות, הנחלים והמיכלים העמוקים.
לשמים יש הרבה כוכבים ובעולם התחתון אין ספור הנחשים.
רבים משוטטים מבולבלים במבוך העולם.
בלי גורו אמיתי אחד כל השאר הם תמיהות.
(באבו = דבר, אבא. דאד = תוף. Dhukha = דאגה, חרדה, דאגה. ברן אומר Bemukha - Bemukha.)
אורח בבתים רבים נותר רעב.
על אובדן אב משותף לרבים, דלות הבכי והחרדות הנפשיות.
כשמתופפים רבים מכים בתוף, אף אחד לא מרוצה מהקולות המבולגנים.
איך יכול היה עורב הנודד מיער ליער להיות שמח ומכובד.
מכיוון שגוף של זונה סובל מהרבה מאהבים,
אלה שסוגדים לאחרים מלבד הגורו אינם מרוצים מכפירתם.
בקול הנפילה הבל לגרום לגמל לקום.
להפחיד את הפיל במחיאות כפיים זה חסר תועלת
כמו שריפת המנורה לפני קוברה ווסוקי (בתקווה שהיא תברח).
אם ארנב מסתכל בעיניים רוצה להפחיד את האריה (זו אינה אלא משאלת מוות).
צינורות מים קטנים אינם יכולים להיות שווים לאוקיינוס.
כמו רוח רפאים, הישות הכופרת לא ממשיכה להביע את האגו שלו.
ללא בעל אישה לא יכולה ליהנות מהנאות המיטה.
אם הבן לא מציית להורים, הוא נחשב לממזר.
אם סוחר לא מקיים את דברו שניתן לבנקאי שלו, הוא מאבד את אמונתו.
אל תחזיק נשק נגד אדונך.
השקר לעולם לא יכול להגיע לאמת גם אם יובאו מאה תירוצים.
לא צריך להתנהג בעקשנות מול האנשים שעונדים עגילים (כי הם הכי עקשנים).