אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
מהתנהלותם בעולם, המנמוקים בעלי אוריינטציה של גורו, גורמוקים ומנמוכים בעלי אוריינטציה תודעתית ידועים סדהו ורשעים בהתאמה.
מבין השניים הללו, התערובת - ככל הנראה סדהו אך גנבים פנימיים - נמצאים תמיד במצב מתנודד, וסובלים בגלל האגו שלהם, הולכים שולל.
גנבים דו-פרצופיים כאלה, שקרים ורמאים נשארים חיוורי פנים בשל תמיהתם בשני העולמות.
הם לא כאן ולא שם ועמוקים בעומס ההזיות ממשיכים לטבוע בין לבין ולהיחנק.
בין אם הוא מוסלמי או הינדי, המנמוק בין הגורמוקים הוא החושך המוחלט.
ראשו תמיד טעון בבאים והולכים במעבר נשמתו.
בעקבות המפגש של זכר ונקבה נולדו שניהם (הינדו ומוסלמי); אבל שניהם יזמו דרכים נפרדות (כתות).
ההינדים זוכרים את ראם-רם והמוסלמים קראו לו ח'ודה.
ההינדים מקיימים את פולחנם מול מזרח והמוסלמים משתחווים לכיוון המערב.
הינדים מעריצים את הגנגס ואת בנאראס, ואילו המוסלמים חוגגים את מכה.
יש להם ארבעה כתבי קודש כל אחד - ארבע וודות וארבע קטבים. הינדים יצרו ארבע ורנות (קאסטות) והמוסלמים את ארבע הכתות (חניפיס, סאפיס, מאליקיס והמבליס).
אבל למעשה, אותם אוויר, מים ואש קיימים בכולם.
המקלט האולטימטיבי עבור שניהם הוא אותו אחד; רק שהם נתנו לזה שמות שונים.
דו פרצופי כלומר מינור לא אחיד עובר יד ליד בהרכבה (כי אף אחד לא אוהב את זה).
באופן דומה דובר מדבר כמו זונה שקוע בבתים של אחרים נע מדלת לדלת.
בהתחלה היא נראית יפה וגברים שמחים לראות את פניה
אבל מאוחר יותר היא מתגלה כאיומה כי פניה הבודדות מכילות שתי תמונות.
אפילו מנקים באפר, מראה דו-צדדית כזו חוזרת להיות מטונפת.
יאמה, אדון הדהרמה הוא אחד; הוא מקבל את הדהרמה אך אינו מרוצה מאשליות הרשע.
גורמוקים אמיתיים משיגים בסופו של דבר את האמת.
על ידי קשירת החוטים, אורג טווה עיוות ענק וערב עם חוט יחיד.
לא ניתן למכור חייט קרעים ומקלקלים בדים ובדים קרועים.
המספריים המושחזים שלו כפול להב חותכים את הבד.
מצד שני, תפרי המחט שלו והחתיכות המופרדות מתאחדים כך.
האדון הזה הוא אחד אבל דרכים שונות נוצרו על ידי הינדים ומוסלמים.
דרך הסיקיזם עדיפה על שניהם מכיוון שהיא מקבלת יחס אינטימי בין הגורו לסיקי.
דו-הדעת תמיד מבולבלים ולכן הם סובלים.
גלגל הסחרור שמונה הלוח נע בין שני עמודים זקופים.
שני קצוות הציר שלו דחופים בחורים באמצע שני עמודים ובכוח הצוואר שלו הגלגל מסובב אינספור פעמים.
שני הצדדים מאובטחים באמצעות חוט הידוק וחגורת מיתר מקיפה את הגלגל ואת הציר.
שתי חתיכות עור אוחזות בציר שסביבו מסתובבות הבנות בישיבה בקבוצות.
לפעמים הם היו מפסיקים פתאום להסתובב ועוזבים כשציפורים עפות מהעץ (האדם הדו-מחשבתי הוא גם כמו הבנות או הציפורים האלה ומשנה את דעתו בפתאומיות).
צבע אוכר שהוא זמני, לא מוותר על החברה עד האחרון כלומר הוא נמוג לאחר מתישהו.
האדם דו הדעת (גם) הוא כמו צל נע שאינו נדבק למקום אחד
כשהיא נוטשת הן את משפחות האב והן של החמות, האישה חסרת הבושה אינה דואגת לצניעות ואינה רוצה לשטוף את המוניטין הלא מוסרי שלה.
נוטשת את בעלה, אם היא נהנית מחברתה של החמוד שלה, איך היא יכולה, נעה בכיוונים שונים של תאוות, להיות מאושרת?
שום עצה לא גוברת עליה והיא מתעבת בכל מפגשים חברתיים של אבל ושמחה.
היא בוכה בחרטה כי היא זוכה בבוז בכל דלת.
על חטאיה, היא נעצרת ונענשת על ידי בית המשפט שם היא מאבדת כל טיפת כבוד שהיה לה.
היא אומללה כי עכשיו היא לא מתה ולא חיה; היא עדיין מחפשת בית אחר להרוס כי היא לא אוהבת לגור בבית משלה.
באופן דומה הספק או הכפילות טווים עבורו את זר החטאים.
מגורים בארצות אחרים מביאים תשובה ומוציאים את האושר;
מדי יום מרבים אדוני הקרקעות, מסננים וסוחטים.
בעל שתי נשים ואשת שני בעלים מחויבים למות;
עיבוד אדמה תחת פקודות שני מאסטרים מנוגדים הדדית תלך ותבזבז.
במקום שבו סבל וחרדה שוכנים יום ולילה, כלומר כל הזמן, הבית הזה נהרס ונשות השכונה צוחקות בלעג.
אם אחד נתקע את הראש בשני חללים, אי אפשר להישאר ולא לברוח.
כמו כן, תחושת הדואליות היא הכשת נחש וירטואלית.
הרשע והאומלל הוא הבוגד שהוא כמו נחש שני ראשים וזה גם לא רצוי.
הנחש הוא המין הגרוע ביותר ומתוך כך גם הנחש הדו-ראשי הוא זן רע ומרושע.
האדון שלו נותר לא ידוע ועל היצור חסר העקרונות הזה שום מנטרה לא עובדת.
כל מי שהוא נושך הופך למצורע. פניו מעוותים והוא מת מפחדו.
מנמוך, בעל אוריינטציית המוח אינו מקבל עצת גורמוקים ויוצר ריב פה ושם.
דיבורו רעיל ובמוחו מוקצים תוכניות מלוכלכות וקנאה.
ההרגל הרעיל שלו לא הולך גם כשראשו נמחץ.
זונה שיש לה מאהבים רבים עוזבת את בעלה ובכך הופכת ללא מאסטר ללא טענה.
אם היא יולדת בן, הוא לא נושא שם אם או אב עם רמז
היא גיהנום מעוטר ונוי אשר מטעה אנשים על ידי אהבת הקסם והחן לכאורה.
כפי שמקטרת הצייד מושכת את הצבאים, כך גם שירי זונה מושכים אנשים להשמדתם.
כאן בעולם הזה היא מתה מוות רע ומכאן לא משיגה שום כניסה לחצר ה'.
בדומה לה, מי שדבקה לא באדם אחד הדובר-דיברן עוקב בערמומיות אחר שני אדונים דתיים הוא תמיד אומלל וכמו רופי מזויף נחשף ליד הדלפק.
הרס את עצמו הוא הורס אחרים.
כי עורב נודד מיער ליער אינו ראוי אף שהוא מחשיב את עצמו חכם מאוד.
כלב שיש לו כתמי בוץ על הישבן מזוהה מיד כחיית מחמד של קדר.
בנים לא ראויים מספרים בכל מקום על מעללי אבות (אבל לא עושים כלום בעצמם).
מנהיג שהולך לישון בצומת דרכים, גוזל את מלוויו (מחפציהם).
גשם וברד לא עונתיים הורסים את היבול המושרש היטב.
הדובר הכפול הסובל דומה לשור צוחק עיקש (שתמיד מקבל הצלפות).
בסופו של דבר שור כזה ממותג וננטש במקומות שוממים.
הדובר המרושע הוא נחושת שנראית כמו ברונזה.
ככל הנראה, הברונזה נראית בהירה אך אפילו כביסה מתמשכת לא יכולה לנקות את השחור הפנימי שלה.
הפלייר של הנפח הוא בעל פה כפול אבל בהיותו בחברה הרעה (של הנפח) הוא הורס את עצמו.
הוא נכנס לכבשן החם וברגע הבא הוא מוכנס למים קרים.
הקולוסינת נותנת מראה עגום ויפה אבל בתוכו נשאר רעל.
לא ניתן לסבול את טעמו המר; זה מעורר שלפוחיות בלשון וגורם לדמעות לזלוג.
לא מכינים זר מניצני ההרדוף (על היותם נטולי ריח).
האדם הרשע שהוא כפול מדבר הוא תמיד אומלל וחסר תועלת כמו יען.
יען לא יכול לעוף ולא יכול להיות עמוס, אבל הוא מתנודד בראוותנות.
לפיל יש מערכת שיניים אחת לתצוגה ואחרת לאכילה.
לעזים יש ארבע פטמות, שתיים על הצוואר ושניים מחוברות לעטין.
האחרונים מכילים חלב, הראשונים מטעים את מי שמצפה מהם לחלב.
לטווסים יש ארבע עיניים שדרכן הם רואים אך אחרים אינם יודעים עליהם דבר.
אז הפניית תשומת הלב של האדם לשני אדונים (דתות) מובילה לכישלון אסון.
תוף דו-פרצופי בחבל מסביב מוכה משני הצדדים.
מידות מוזיקליות מושמעות ברבק אבל פעם אחר פעם מתפתלים היתדות שלו.
מצלתיים שמזווגות פוגעות זו בזו ומרסקות את ראשיהן ואת גופן.
החליל כשהוא ריק מבפנים בהחלט מצלצל אבל כשכל חפץ אחר נכנס לתוכו (כלומר כשדואליות נכנסת אליו) דוחפים בתוכו מוט ברזל כדי לפנות אותו (הוא מסתבך).
כלי הזהב תוקן אבל כד בוץ שבור לא נוצר שוב.
השקוע בדואליות האינדיבידואל נרקב ונחרך לנצח.
אדם רשע ודו-דעת סובל כמו העגור העומד על רגל אחת.
עומד בגנגס, הוא חונק יצורים כדי לאכול אותם וחטאיו לעולם אינם נשטפים.
קולוסינת' עשוי לשחות עירום ולהתרחץ במרכז עלייה לרגל אחד אחרי השני,
אבל פעולתו כל כך עקומה שהרעל שבלבו לעולם לא עובר.
הכאת חור של נחש אינה הורגת אותו, כי הוא נשאר (בטוח) בעולם התחתון.
הפיל שיוצא מהמים לאחר אמבטיה, שוב נושף אבק סביב איבריו.
תחושת הדואליות היא בכלל לא חוש טוב.
המוח של הדו-פרצופי הוא כמו חלב חמוץ חסר תועלת.
כששותים אותו בהתחלה יש לו טעם מתוק אבל אז טעמו מר וזה גורם לגוף לחלות.
הדובר הכפול הוא הדבורה השחורה, הידידה של הפרחים, אבל כמו טיפשים מניחה שהפרחים האלה הם הבית הקבוע שלה.
לזרעי השומשום הירוק אך הפנימי שלום ולניצן ההרדוף אין יופי וצבע אמיתיים, ואף אדם בר דעת לא רואה בהם שום תועלת.
אם קנה גדל עד מאה ידיים אפילו אז הוא נשאר חלול פנימי ומפיק צליל רועש.
למרות המיקום שלהם עם עץ סנדל, במבוקים של עץ לא הופכים לריחניים, ומשמידים את עצמם על ידי החיכוך ההדדי שלהם.
אדם כזה בפתחו של יאמה, אלוהי המוות, נושא הרבה מהלכי מוטו.
הכפיל-דיבר מצדיע כבול בכפייתיות שלו, ובכל זאת היציבה שלו לא אוהבת.
Dhitighalt, מתקן לשאוב מים מבור או באר הכוללת מוט עץ, משתחווה רק כאשר קשורה אליו אבן (כמשקל נגד).
מצד שני תיק עור כשהוא קשור בלבד, מוציא מים מהבאר.
עבודה תחת איזושהי השתלמות היא לא זכות ולא חסד.
השניים סיימו קשת עם חץ עליה, מתכופפים כשמושכים אותם, אבל מיד עם השחרור, החץ שנפרק פוגע בראשו של מישהו.
באופן דומה, גם הצייד משתחווה למראה צבי והורג אותו בבוגדנות עם החץ שלו.
הפושע, אם כן, ממשיך בביצוע פשעים.
החץ הדו-ראשי עם קצה בראשו ונוצות בזנב אינו מתכופף.
חנית דו-פרצופית אף פעם לא משתחווה ובמלחמה זוכה להבחין ביהירות.
תותח עשוי משמונה מתכות לא מתכופף ולא מתפוצץ אלא הורס את המבצר.
חרב פיפיות מפלדה לא נשברת והורגת בשני הקצוות.
הלולאה המקיפה אינה משתחווה אלא לוכדת רוכבי סוסים רבים.
מוט ברזל בהיותו קשה אינו מתכופף אך מנות בשר המחרוזות עליו נצלות.
כמו כן, המסור הישר חותך את העצים.
ה-akk, צמח רעיל של אזור חולי ותפוח קוץ, אם כי עם ענפים מונמכים, אך לא פוסלים את הספקות שלהם.
ככל הנראה הצמחים ההיברידיים נראים פורחים, אך יש להם פרחים ופירות רעילים שגורמים להם מוניטין רעים.
שותים חלב, אדם מת. איך אפשר לקרוא להפרשה כזו חלב?
מחלקיהם מתפרצים ומתעופפים חלקים דמויי כותנה.
אקהופרים הם גם עגולים; גם הם אוהבים את הדו-אופקים, אינם מוגנים בשום מקום.
אכילת איש קוצים משתגע ואנשים רואים אותו אוסף קש בעולם.
Ratak, זרעים אדומים ושחורים קטנים, גם עוברים פירורים להכנת זרי פרחים.
עץ אורן גדל ביער ועולה גבוה יותר ויותר.
הצמתים שלו בוערים בלפידים ואף אחד לא נוגע בעלים הנזלפים שלו.
אף עובר אורח לא יושב בצילו כי צלו הארוך נופל על אדמה מחוספסת.
גם הפרי שלו מתפרץ בחתיכות מתולתלות כמו זה של כדור עשוי סמרטוטים ומסתובב.
גם העץ שלו לא טוב, כי הוא לא יכול לשאת מים, אוויר, שמש וחום.
אם פורצת אש ביער אורנים היא לא נכבית במהרה והיא ממשיכה לשרוף את עצמה באש האגו.
בהעניק לו גודל גדול, אלוהים הפך אותו לחסר תועלת ועלול להרס.
כמה נפלא שהשומשום שחור הפרח שלו לבן והצמח ירוק.
חותכים אותו מקרוב לשורש ומניחים אותו הפוך בערמה בשטח.
תחילה דוחסים אותו על אבן ולאחר מכן כותשים את השומשום במכבש שמן. להמפ ולכותנה יש שתי דרכים.
האחד מתחייב לעשות חסד והשני מרגיש גדלות באימוץ נטיות רעות.
מכותנה, לאחר סחיטה וטווייה, מכינים בד המכסה את עירום האנשים.
קנבוס מקלף את עורו ואז עשויים ממנו חבלים שאינם חשים בושה לכבול את האנשים.
כיבוש החפצים הוא בדיוק כמו אורחים. זה חייב לעזוב בקרוב.
קוצים גדלים על שיטה ופרחים ופירות על חרסינה-ברי אבל כולם חסרי תועלת.
לשניהם פירות צבעוניים אבל אי אפשר לטעות בהם עם אשכול הענבים.
פרי קיק הוא גם יפה וחוויתי אבל מה אפשר לצפות מקקטוס ואקואוס?
הפרי האדום שלו חסר ערך בדיוק כמו הגוון חסר התועלת של עץ משי-כותנה.
הקוקוס הקשה מניב את הגרעין שלו רק לאחר ריסוק הפה שלו. התותים הם ממגוון לבן ושחור וגם טעמם שונה.
באופן דומה, הבנים הראויים והלא ראויים הם צייתנים ומרדנים בהתאמה, כלומר אחד מספק אושר ואילו השני נותן סבל.
דואליות היא תמיד מדיניות חיים גרועה.
לנחש יש תכשיט בראשו אבל הוא יודע לא להסגיר אותו ברצון כלומר בשביל להשיג אותו, צריך להרוג אותו..
כמו כן כיצד ניתן להשיג מושק של צבי בעודו בחיים.
התנור, רק מחמם את הברזל, אבל צורה רצויה וקבועה ניתנת לברזל רק על ידי פטישתו.
בטטת שורש פקעת הופכת למקובלת על האוכלים ולשבחים רק לאחר זיקוקה עם תבלינים.
עלה בטל, אגוז, קטצ'ו וליים, כאשר הם מעורבים יחדיו מזוהים על ידי הצבע היפה של התערובת.
רעל בידיו של רופא הופך לתרופה ומחייה את המתים.
מוח כספית לא יציב יכול להיות נשלט על ידי גורמוק בלבד.