אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית שמומשה באמצעות החסד של המנחה האלוהי
תלמידו של הגורו היא משימה כל כך קשה שרק נדיר יכול להבין אותה.
הוא, שיודע זאת, הופך למדריך של מדריכים רוחניים ולגורו הראשי של הגורו.
בשלב זה נחקק ההישג הנפלא של הפיכתו לגורו על ידי התלמיד ולהיפך.
כלפי חוץ הסיקים והגורו נשארים כשהיו, אבל מבפנים, האור של האחד מחלחל לשני.
בהיותו הסיקי של הגורו האחד, התלמיד מבין את המילה של הגורו.
חסד הגורו ואהבת התלמיד הנפגשים יחד בסדר האלוהי מצטרפים זה לזה בצורה של אהבת הגורו ופחד במוחו של התלמיד ליצירת אישיות מאוזנת ונאה.
לפי תורתו של הגורו רבים הופכים לתלמידיו של הגורו, אבל אחד נדיר הופך לגורו כמו הגורו הזה.
רק המתרגל של המילה והתודעה יכול להגיע למעמד של גורו-אלוהים.
תלמיד כזה שמתרכז בפילוסופיה של הגורו (והופך אותה לחלק מההתנהלות היומיומית) הופך בעצמו לדמות של גורו.
הופך את תודעתו לקשובה ל-Word באמצעות אמירת נעם, הוא מתמזג בקהילה הקדושה.
הגורו-מנטה שלו היא Vahiguru, שקריאתו מוחקת את האגואיזם.
מאבד אגואיזם ומתמזג לתוך תכונות האדון העליון, הוא עצמו הופך למלא תכונות.
הוא, שיש לו הזדמנות להציץ בגורו, הוא אדם בר-מזל המודע היטב לסגולות של אהבה ויראה.
כשהוא מאמץ את הוויתור בצורה של תודעת מילים, הוא שוהה בשיווי משקל נקי מכל מחלות.
מוחו, דיבורו ומעשיו אינם שקועים באשליות והוא מלך היוגים.
הוא הקופסה של כוס האהבה ונשאר ממוזג בהנאה של צוף.
כשהוא שותה את סם הידע, המדיטציה והזיכרון של האדון, הוא חרג מעבר לכל הצער והייסורים.
איך גורמוק יכול להסביר את השמחה הבלתי ניתנת לתיאור?
הרבה אומרים ומאזינים אבל האנשים נשארים בורים בטעמו האמיתי.
בוודות ובפורנאות, ברהמה, ויסנו ומהסה סיפרו מספיק על התענוג שבאהבה.
אפשר לראות את ארבעת כתבי הקודש של הדת השמית בהקשר זה.
גם Sesanag זוכר את זה וכל הצעדים המוזיקליים עסוקים גם בעיטור זה.
אדם מתמלא בפליאה לאחר שמאזינים לאינספור מנגינות לא מורגשות,
אבל הסיפור על הסם ההוא, האהבה, בלתי ניתן לתיאור, שלמרבה המזל שותים ברצון האל.
אפילו ששת הטעמים (הסאטראות) מלאי פליאה לפני הפרי המענג של הגורמוק בצורת סם אהבה.
שלושים ושישה סוגים של ארוחות צהריים, שנראות מזעזעות לפני הוד שלה, משתוקקים להיות שווים לה.
אפילו אינספור זרמים של עונג הזורמים בשער העשירי הופכים לפניו מלאי פליאה ופחד.
הטעם של קריאת סוהם בבסיס עצבי אירה, פינגאלה וסוסומה אינו שווה לטעם של סם האהבה.
מעבר לחיים ולדומם כלומר כל העולם, התודעה מתמזגת באדון.
ואז מתברר שהמצב הוא כזה שכיוון שלא ניתן לדבר תוך כדי השתייה, הדיבור על שתיית סם האהבה הופך לבלתי ניתן לתיאור.
כל עוד חפץ טעים לא נכנס לפה, עצם הדיבור על טעם לא יכול להביא שום שמחה.
כשמחזיקים את החפץ הפה מלא טעם ולשון מלאת עונג, איך אפשר לדבר?
עוברים את שלב הדקלום אלה שתודעה שלהם מתמזגת במילה, אינם רואים דבר מלבד האדון.
עבור האנשים שטופי האהבה, אין משמעות לדרכים טובות או רעות.
הליכה מתנודדת של האדם המלא באהבה לחוכמת הגורו (גורמט) נראית יפה במובהק.
כעת הירח הגיח בשמי הלב אינו יכול להישאר מוסתר למרות המאמצים לכסות את אורו באגן הלישה של קמח.
ניתן לערבב אינספור סנדלים ומקלות ריחניים;
עם אינספור של קמפור ומושק השמיים עשויים להיות מלאי ניחוח;
אם אינספור של זעפרן מעורבבים עם פיגמנט צהוב של פרה;
ומכל הניחוחות האלה מכינים מקל קטורת;
אז אפשר לערבב אינספור מקלות כאלה עם ניחוח של פרחים וריחות,
גם אז כל אלה אינם יכולים לעמוד בניחוחו של סם האהבה של הגורמוק.
מיליוני אנשים נאים מתגוררים באינדראפורי;
מיליוני אנשים יפים מתגוררים בגן עדן;
מיליוני צעירים לובשים סוגים רבים של בגדים;
מיליונים הם האורות של מיליוני מנורות, כוכבים, שמשות וירחים;
מיליוני אורות של תכשיטים ואבני אודם גם נוצצים.
אבל כל האורות האלה לא יכולים להגיע עד לאור סם האהבה כלומר כל האורות האלה חיוורים לפניו.
בכל ארבעת האידיאלים של החיים, רידהי, סידהים ואינספור של אוצרות;
נאספים אבני חכמים, עצים מגשימים משאלות וזנים רבים של עושר;
לכל זה מתווספות גם אינספור אבני חן נפלאות שאמורות להניב כל דבר רצוי ומגשימות משאלות;
שוב נשמרים תכשיטים יקרי ערך, פנינים ויהלומים עם כל זה;
מספר עצום של הרי קיילס והרי שומר נאספים גם יחד;
גם אז לכולן אין מעמד בכלל מול סם האהבה שלא יסולא בפז של הגורמוקים.
הגורמוקים מזהים את גל הפירות המענגים בין הגלים ההזויים של האוקיינוס העולמי.
הם נושאים על גופם מיליוני גלים של נהרות ארציים.
אינספור נהרות נמצאים שם באוקיינוס, וכמו כן רבים מהווים מוקדי עלייה לרגל על הגנגס.
באוקיינוסים יש מיליוני ים בצורות וגוונים משתנים.
ניתן לדמיין אוקיינוסים כאלה בטיפה אחת של דמעות האהבה.
שום דבר אינו טוב או רע עבור האיש ששוהה מכוס האהבה.
מתהודה אחת יצר אונקאר-ברהם את היקום כולו.
האונקר עצמו לבש צורה של מיליוני יקומים.
נוצרו חמישה אלמנטים, נוצרו אינספור הפקות וכל שלושת העולמות עוטרו.
הוא ברא מים, אדמה, הרים, עצים וגרם לנהרות הקדושים לזרום.
הוא יצר אוקיינוסים גדולים ששוקעים בהם אינספור נהרות.
אי אפשר להסביר חלק מהפאר שלהם. רק הטבע הוא אינסופי שאי אפשר לספור את מרחביו.
כאשר הטבע אינו ניתן לדעת כיצד ניתן היה לדעת את יוצרו?
בלתי ניתן לתיאור טעמה של שמחת האהבה, שהיא פרי העונג של הגורמוקים.
זה החוף הזה והחלק העליון מעבר לגבולות שאף אחד לא יכול להגיע אליו.
תחילתו וסופו בלתי נתפסים והפאר שלו בולטים ביותר.
זה עד כדי כך שרבים מהאוקיינוסים טובלים בו, אך עומקו אינו ידוע.
מי יכול להעריך אפילו טיפה אחת של כוס אהבה כזו.
זה בלתי נגיש והידע שלו בלתי נתפס, אבל הגורו יכול לגרום לאדם להבין את כוס האהבה הבלתי מורגשת הזו.
אפילו שבריר פרי עונג של גורמוקים בדמות שמחה של אהבה הוא בלתי מורגש ומעבר לכל הדעות.
רבים הם היצורים בשמונים וארבעה לאקים של מינים.
לכולם יש צבע מגוון של הטריכומות שלהם.
אם אל שערם הבודד חוברו מיליוני ראשים ופיות;
אם מיליון פיות כאלה יכלו לדבר דרך מיליוני הלשונות שלהם;
אם עוד אינספור פעמים העולם נברא, גם אז הוא לא יכול להשתוות לרגע האחד (של עונג האהבה).
לאחר הפגישה עם הגורו כלומר לאחר אימוץ תורתו של הגורו, הגורמוך מקבל את פרי העונג של שמחת האהבה.
הגורו ממזג את התודעה של התלמיד לתוך המילה ויוצר בה אהבה חדשה תמיד לאדון.
כך מתעלה מעל הארציות, התלמיד הופך לגורו ולתלמיד הגורו.
כעת הוא סופג את המשקה הבלתי נסבל של מיץ האהבה ועוד נושא את הבלתי נסבל. אבל כל זה מתאפשר רק באמצעות שירותו של הגורו
(כדי להגיע לעונג שבאהבה) אדם צריך למות את האגו שלו ועל ידי הפיכתו אדיש לעולם צריך לכבוש אותו.
מי שליקק את האבן חסרת הטעם (הלא מלוחה) הזו, כלומר מי אימץ את דרך ההתמסרות חסרת התשוקה, הוא לבדו זורק אינספור תענוגות השווים לאליקסירים המנציחים.
מים אינם מטביעים את העץ כי הם עומדים במוניטין הטבעי של טיפוח הדברים (מים מגדלים את הצמחייה).
הוא נושא את הכלי על ראשו כמו מסור כי הכלי גוזר את המים ומתקדם.
כמובן, ברזל משובץ בעץ, אבל המים נושאים בנטל גם.
המים יודעים שאש האויב שלהם קיימת בעץ אבל בכל זאת הם מכסים על עובדה זו ואינם מטביעים אותה.
עץ הסנדל טובע ביודעין כך שיוכח שהוא עץ הסנדל האמיתי ויתכן ומחירו יקבע גבוה יותר.
גם דרכם של הגורמוקים זהה; הם ללא אכפתיות להפסד ולרווח ממשיכים להתקדם עוד ועוד.
על ידי חפירה במכרה מוציאים את היהלום החוצה.
ואז זה עובר לידיים של תכשיטנים שלווים ונהדרים.
בהתכנסויות המלכים והשרים בודקים ובודקים זאת.
הבנקאים בביטחון מלא מעריכים את זה.
לשים אותו על הסדן במכות פטישים גופו נבדק לפצעים.
כל נדיר נשאר שלם. כמו כן כל נדיר מגיע לחצר הגורו (אלוהים), כלומר כל נדיר בורח מאפלת מאיה והתאהבות שלה.
מי שסופג את כוס האהבה מטביע את עצמו בצורה שטחית אבל למעשה משתכר מי שטובע בה שוחה אותה ועובר.
זו דרכם של הגורמוקים שהם מפסידים תוך כדי ניצחון ומפסידים בכל מה שהם זוכים באחד ואחד.
הדרך אל האוקיינוס העולמי היא כמו חרב פיפיות היא כמו אבן הרג
שמתכלה הכל, והשכל הרע הוא משכן המעשים הרעים.
תלמידו של הגורו מאבד את האגו שלו דרך הגורמט,
החוכמה של הגורו וחוצה את האוקיינוס העולמי הזה.
הזרע נכנס לאדמה ומתיישב בצורת שורש.
ואז בצורה של צמח מוריק הוא הופך לגבעול וענפים.
הופך לעץ הוא משתרע עוד יותר וענפים סבוכים תלויים ממנו.
הענפים הפורחים הללו הנכנסים בסופו של דבר לאדמה שוב מקבלים צורה של שורשים.
כעת הגוון שלו הופך לחשוב והעלים נראים יפים ומיליוני פירות צומחים עליו.
בכל פרי נשארים זרעים רבים (והתהליך הזה נמשך). המסתורין של הסיקים של הגורו זהה; הם גם אוהבים עץ בניין ממשיכים להפיץ את שם ה'.
אחד הוא סיקי, שני הקהילה ובחמישה שוכן אלוהים.
כשציפרים שנוספו לאחד הופכים את המספר האינסופי, כמו כן מתחברים לסוניה (אלוהים), היצורים גם הופכים לגדולים ולמלכי כדור הארץ.
כך גם אינספור אנשים קטנים וגדולים הופכים למשוחררים ולמשחררים.
בעיר אחרי עיר ומדינה אחר מדינה יש אינספור סיקים.
מכיוון שמתקבלים מיליוני פירות מעץ ובפירות הללו נשארים מיליוני זרעים (למעשה הסיקים הם הפירות של עץ הגורו ובפירות אלו שוכן הגורו בצורת זרעים).
תלמידיו הללו של הגורו בהיותם נהנים מתענוגות הם הקיסרים של המלכים והיותם יודעים את טכניקת היוגה הם מלכי היוגים.
האהבה בין התלמידים לגורו זהה לאהבה שיש בין סוחר לבנקאי.
הסחורה של שם ה' זמינה רק באונייה אחת (של הגורו) וכל העולם רוכש ממנה - משם בלבד.
חלק מבעלי החנויות העולמיים מוכרים אשפה בעוד שאחרים אוספים כסף.
חלקם מאחסנים את מטבעות הזהב לאחר שהוציאו רופי;
ויש העוסקים בתכשיטים של הספד ה'.
כל בנקאי מכובד נדיר שיש לו אמונה מלאה באלוהים מקיים את המסחר הזה.
הגורו האמיתי המושלם שומר על הסחורה האמיתית (של שם האל).
הוא אותו אדם אמיץ שמקבל את הרעות ואת המוניטין שלו בתור נותן מידות טובות.
הוא יכול לגדל פירות עסיסיים על עצי כותנה-משי ויכול להפיק זהב מאפר הברזל.
הוא משרה ניחוח בבמבוק כלומר גורם לאגואים להרגיש ענווה ויוצר עורבים לא פחות מברבורים המסוגלים להבחין בין מים לחלב.
הוא הופך ינשופים לבעלי ידע ואבק לקונכיות ופנינים.
גורו כזה שהוא מעבר לתיאור הוודות והקטבס (הכתבים השמיים מתגלים בחסדי המילה, הברהמן)
אנשים משבחים את הגורו במיליוני דרכים וכדי לעשות זאת נעזרים בהשוואות רבות.
מיליוני אנשים מספידים כל כך עד שאפילו ההספד מרגיש שהפלא מוכה.
מיליוני ספיריטואליסטים מסבירים את הפאר של גורו אבל הם לא מבינים אותו דבר.
מיליוני מספידים מדקלמים שבחים אבל הם לא מבינים את ההלל האמיתי.
אני משתחווה בכבוד לפני לורד קדום שכזה שהוא גאוותו של האדם הצנוע כמוני.
מיליוני כתות, אינטלקטים, מחשבות וכישורים עשויים להתקיים;
מיליוני ביטויים, טכניקות ושיטות קליטה לתודעה עשויים להתקיים;
מיליוני ידע, מדיטציות וזיכרונות עשויים להיות שם;
ייתכן שקיימים מיליוני חינוך, דקלומים למטרות ושיטות טנטרה-מנטרות;
מיליוני תענוגות, מסירות ושחרור עלולים להתערבב,
אבל כשהחושך והכוכבים מתרחקים כשהשמש זורחת, כמו כן על ידי אובדן כל החפצים שהוזכרו לעיל ועל ידי הפיכתו לחברו היקר של הגורו,
הגורמוק יכול להשיג את פרי העונג הבלתי נגיש של האל.
התבוננות באל המופלא, אינספור פלאים הופכים מלאים בפליאה.
בראותו את מעשיו הנפלאים, התרוממות הרוח עצמה נעשית מרוממת.
מימוש הסדר המופלא שלו, עיבודים מוזרים רבים מרגישים את עצמם מלאי פליאה.
לא ניתן לדעת את עמדתו הבלתי גלויה וצורתו ותחפושתו חסרי צורה.
סיפורו בלתי ניתן לתיאור; מבוצעות עבורו דקלומים שלא נקראו, אבל אפילו הוא מתואר כ-neti neti (לא זה לא זה).
אני מצדיע לאדון הקדמון הזה ואני מקריב למעלליו.
גורו נאנק הוא ברהם מושלם וטרנסצנדנטלי.
גורו אנגאד השיג מיזוג ב-Word בכך שהיה בחברת הגורו.
אחרי הגורו אנגאד, הבלתי מורגש וללא הדואליות, גורו אמאס דאס, מעניק האלמוות פרח.
אחרי הגורו עמאר דאס, הסבל והמחסן של סגולות אינסופיות, הגורו רם דאס הביא לידי ביטוי את קיומו.
מגורו רם דאס, נולד גורו ארג'אן דב, שקלט אחד בראם-נם, מעבר לכל פגמים ובלתי מזיזים.
ואז הגיע הגורו הרגובינד שהוא הגורם לכל הסיבות כלומר מי הוא גובינד, האדון עצמו.