אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית שמומשה באמצעות החסד של המנחה האלוהי
הגורו האמיתי (אלוהים) הוא הקיסר האמיתי; כל שאר סוגי העולם הם מזויפים.
הגורו האמיתי הוא אדון האדונים; תשעת הנאטים (חברים וראשי מסדרי יוגי סגפניים) הם חסרי מפלט וללא כל אדון.
הגורו האמיתי הוא המעניק האמיתי; תורמים אחרים פשוט נעים אחריו.
הגורו האמיתי הוא היוצר והופך את האלמוני למפורסם בכך שהוא נותן להם את השם (נאם).
גורו אמיתי הוא הבנקאי האמיתי; אי אפשר להאמין לעשירים אחרים.
הגורו האמיתי הוא הרופא האמיתי; אחרים בעצמם כלואים בשעבוד השווא של הגירה.
בלי הגורו האמיתי כולם בלי הכוח המנחה.
הגורו האמיתי הוא אותו מרכז עלייה לרגל שבמחסה שלו נמצאים שישים ושמונה מוקדי העלייה לרגל של ההינדים.
בהיותו מעבר לדואליות, הגורו האמיתי הוא האל העליון ואלים אחרים עוברים את האוקיינוס העולמי רק על ידי שירותו.
הגורו האמיתי הוא אותה אבן חכמים שאבק רגליה מעטר מיליוני אבני חכמים.
הגורו האמיתי הוא אותו עץ מגשים משאלות מושלם שמיליוני העצים מגשימי משאלות עושים עליו מדיטציה.
הגורו האמיתי הוא אוקיינוס של תענוגות מחלק פנינים בצורה של דרשות שונות.
רגליו של הגורו האמיתי הן אבן חן נפלאה המגשימה את התשוקה (chintamani) אשר הופכת אינספור אבני חן ללא חרדות.
מלבד הגורו האמיתי (אלוהים) כל השאר הוא דואליות (שגורמת לאדם לעבור את מחזור ההעברה).
מתוך שמונים וארבעה מינים, חיי האדם הם הטובים ביותר.
בעיניו רואה האדם ובלשונו הוא מספיד את אלוהים.
באוזניים הוא מקשיב היטב ומריח באהבה ליד אפו.
בידיים הוא מתפרנס ונע בכוח הרגליים.
במין זה, חייו של גורמוק מוצלחים, אבל איך החשיבה של המנמוך, המכוון התודעה? החשיבה של המנמוק היא רעה.
מנמוק, שוכח שה' ממשיך לתלות את תקוותיו בבני אדם.
הגוף שלו גרוע יותר מזה של החיות ושל הרוחות.
Manmukh, בעל אוריינטציה תודעתית, עוזב את אדון הגורו האמיתי הופך לעבדו של האדם.
בהיותו נער שליחויות הוא הולך מדי יום להצדיע לו.
כל עשרים וארבע השעות (שמונה פאהאר) בידיים שלובות הוא עומד לפני אדונו.
שינה, רעב והנאה אין לו והוא נשאר כל כך מפוחד כאילו הקריבו אותו.
לאורך גשמים, קור, אור שמש, צל, הוא עובר אינספור סבלות.
בשדה הקרב (של החיים) אותו אדם, מחשיב ניצוצות של ברזל כזיקוקים נפצע אנושות.
בלי (המחסה של) הגורו המושלם, הוא משוטט במין.
לא משרתים את האדון (אלוהים) של האדונים, אדונים רבים (נאתים) שהופכים לגורואים יוזמים אנשים כתלמידיהם.
הם מפוצלים את האוזניים ומניחים אפר על גופם נושאים קערות נדבות ומטה.
עוברים מדלת לדלת, הם מתחננים לאוכל ומקיפים את הסינג'י שלהם, כלי מיוחד עשוי קרן.
כשהם מתכנסים ביריד Sivaratri הם חולקים אחד את השני את האוכל ואת כוס המשקאות.
הם עוקבים אחר אחת משתים עשרה הכתות (של היוגים) וממשיכים לנוע בשתים עשרה הדרכים הללו, כלומר ממשיכים להתנדנד.
בלי המילה של הגורו, אף אחד לא משתחרר וכולם רצים פה ושם כמו אקרובטים.
כך העיוור ממשיך לדחוף את העיוור לתוך הבאר.
כששכחו את המעניק האמיתי, אנשים פורשים את ידיהם לפני הקבצנים.
הפייטנים שרים על היצירות האמיצות הנוגעות לאמיצים ומספידים את הדו-קרבים והאויבים של הלוחמים.
הספרים גם שרים את השבחים של אלה שמתו צועדים בדרך רעה ומבצעים מעשים רעים.
המספידים מדקלמים שירה למלכי שקר וממשיכים לשקר.
הכוהנים מחפשים תחילה מחסה אך לאחר מכן טוענים את תביעתם של לחם וחמאה, כלומר הם מסבכים אנשים בפחד מרשת הטקסיות.
האנשים המשתייכים לכתות של אנשים העונדים נוצות על ראשם מכות בגופם בסכינים וממשיכים להתחנן מחנות לחנות.
אבל בלי הגורו המושלם, כולם מייללים ובוכים במרירות.
הו אדם, לא זכרת את הבורא וקיבלת את הנברא כבורא שלך.
כשהיא שקועה באשה או בבעל יצרת עוד יותר מערכות יחסים של בן, נכד, אב וסבא.
בנות ואחיות נעשות בגאווה מאושרות או עצבניות וכך זה המקרה של כל קרובי המשפחה.
כל שאר היחסים כמו בית החותן, בית האם, בית הדודים מצד האם ושאר יחסי המשפחה הם בזלזול.
אם ההתנהלות והמחשבות מתורבתות, אדם זוכה לכבוד לפני הגבוהים בחברה.
עם זאת, בסופו של דבר, כאשר נקלע לרשת המוות, אף בן לוויה לא שם לב לאדם.
ללא החסד של הגורו המושלם, כל האנשים מפחדים מהמוות.
מלבד הגורו האמיתי האינסופי, כל הבנקאים והסוחרים האחרים שקריים.
הסוחרים סוחרים רבות בסוסים.
התכשיטנים בודקים את התכשיטים ובאמצעות יהלומים ואבני אודם מפיצים את עסקיהם.
סוחרי זהב עוסקים בזהב ובמזומן, וילונות עוסקים בבגדים.
חקלאים מתחייבים לחקלאות וזריעת זרעים חותכים אותו לאחר מכן והופכים אותו לערימות גדולות.
בכל העסק הזה, רווח, הפסד, ברכה, תרופה, פגישה, הפרדה הולכים יד ביד.
בלי הגורו המושלם אין דבר בעולם הזה מלבד סבל.
הרופא האמיתי בדמות הגורו האמיתי (אלוהים) מעולם לא שרת; אז איך יכול רופא שהוא עצמו חולה להסיר את המחלה של אחרים?
הרופאים הארציים האלה שקועים בעצמם בתאווה, בכעס, בחמדנות, בהתאהבות, מטעים אנשים ומעצימים את מחלותיהם.
בדרך זו האדם המעורב במחלות אלה ממשיך להמריא ונשאר מלא בסבל.
הוא תועה בבואו והולך והופך לא מסוגל לחצות את האוקיינוס העולמי.
תקוות ורצונות תמיד מושכים את דעתו ובהיותו מונחה על ידי נטיות רעות הוא לעולם לא משיג שלום.
איך מנמוק יכול לכבות שריפה על ידי הנחת שמן עליה?
מי מלבד הגורו המושלם יכול לשחרר את האדם מהשעבודים האלה?
עזבו בצד את מרכז העלייה לרגל בדמותם של אנשי הגורו (אלוהים) האמיתיים הולכים להתרחץ בשישים ושמונה המקומות הקדושים.
כמו עגור, הם שומרים את עיניהם עצומות בטראנס אבל הם תופסים יצורים קטנים, לוחצים עליהם בחוזקה ואוכלים אותם.
לפיל נותנים אמבטיה במים, אבל ביציאה מהמים הוא שוב מפזר אבק על גופו.
קולוסינת' אינו טובע במים ואפילו מרחצאות במרכזי עלייה לרגל רבים אינם נותנים לרעל שלו ללכת.
אבן שהונחה ושטפה במים נשארת קשה כבעבר ומים לא נכנסים לתוכה.
האשליות והספקות של מכוון התודעה, מנמוק, לעולם לא מגיעות לסופן והוא תמיד נודד בספקות.
בלי הגורו המושלם אף אחד לא יכול לעבור את האוקיינוס העולמי.
אם נניח בצד את אבן הפילוסופים בדמות הגורו האמיתי, אנשים ממשיכים לחפש באבן הפילוסופים החומריים.
הגורו האמיתי שיכול להפוך שמונה מתכות לזהב למעשה שומר את עצמו מוסתר ולא שם לב אליו.
אדם בעל אוריינטציה של ממון מחפש אותו ביערות ומתאכזב מאשליות רבות.
מגע העושר משחיר את החוץ של האדם וגם הנפש נמרח ממנו.
תפיסת העושר גורמת לאדם לעונש ציבורי כאן ולעונש מאת אדון המוות שם במעונו.
חסר תועלת מכוון לידת התודעה; הוא שקוע בדואליות משחק בקוביות הלא נכונות ומפסיד במשחק החיים.
אי אפשר להסיר אשליה בלי הגורו המושלם.
כשהם עוזבים את העץ המגשימה משאלות בצורה של גורו, אנשים רוצים לקבל את הפירות הגולמיים של עץ ממלא משאלות מסורתי (קלפטארו/פריג'אט).
מיליוני פריג'אט יחד עם גן עדן הולכים לאיבוד במעגל ההעברה.
אנשים נשלטים על ידי רצונות מתאבדים ועסוקים בהנאה מכל מה שהעניק ה'.
איש המעשים הטובים מתבסס בשמים בצורת כוכבים ולאחר מיצוי תוצאות המעלות שוב הופכים לכוכבים נופלים.
שוב באמצעות הגירה הם הופכים לאמהות ואבות ורבים מולידים ילדים.
זריעה נוספת של רעות וסגולות נשארות שקועים בהנאות ובייסורים.
ללא הגורו המושלם, לא ניתן לשמח את אלוהים.
עוזבים את הגורו, אוקיינוס התענוגות, מטילים למעלה ולמטה באוקיינוס העולמי של הזיות והטעיות.
מכת גלי האוקיינוס העולמית ואש האגו שורפת ללא הרף את האני הפנימי.
קשורים ומוכים בדלת המוות, מקבלים את הבעיטות של שליחי המוות.
יכול להיות שמישהו קרא לעצמו על שם המשיח או משה, אבל בעולם הזה כולם יישארו כמה ימים.
כאן אף אחד לא מחשיב את עצמו פחות וכולם שקועים במירוץ העכברים למטרות אנוכיות כדי למצוא את עצמם בסופו של דבר מזועזעים.
אלה שהם צוללנים של אוקיינוס העונג הקיים בצורה של גורו, רק הם נשארים מאושרים בעמל (של משמעת רוחנית).
בלי הגורו האמיתי, כולם תמיד מסוכסכים.
הפנינה המופלאה המסורתית המגשימה את המשאלה (chintamani) אינה יכולה להסיר חרדה אם לא ניתן היה לטפח את הגורו, chintamani.
תקוות ואכזבות רבות מפחידות את האדם יום יום ואת אש התשוקות שהיא מעולם לא כיבתה.
שפע של זהב, עושר, אודם ופנינים עונדים על ידי האדם.
לבישת בגד משי מתפזר סביב ניחוח סנדל וכו'.
האדם שומר על פילים, סוסים, ארמונות וגנים עמוסי פירות.
נהנה מהמיטה הנותנת הנאה יחד עם נשים יפות, הוא נשאר שקוע ברמאויות והתאהבות רבים.
כולם הם דלקים לאש והאדם מבלה את החיים בסבל של תקוות ותשוקות
הוא צריך להגיע למשכנו של יאמה (אל המוות) אם הוא יישאר ללא הגורו המושלם.
מיליונים הם מרכזי עלייה לרגל וכך גם האלים, אבני הפילוסוף והכימיקלים.
מיליונים הם צ'ינטמאנים, עצים ופרות מגשימים משאלות, וגם צופים נמצאים שם המונים מיליונים.
אוקיינוסים עם פנינים, כוחות מופלאים והסוגים המקסימים הם גם רבים.
חומרים, פירות וחנויות שיהיו בהזמנה הם גם מיליונים במספר.
בנקאים, קיסרים, נאתים וגלגולים גדולים הם גם אינספור במספר.
כאשר לא ניתן להעריך ארגוני צדקה שהוענקו, כיצד ניתן לתאר את היקף הנותן.
כל הבריאה הזו היא קורבן לאדון הבורא הזה.
התכשיטים מוגנים על ידי כולם, אבל התכשיטן הוא כל אחד נדיר שבודק את התכשיטים.
כולם מקשיבים למנגינה ולקצב אבל נדיר מבין את המסתורין של תודעת המילים,
הסיקים של הגורו הם פנינים שנמתחות בזר בצורה של קהילה.
רק התודעה שלו נשארת מתמזגת ב-Word שיהלום המוח שלו נשאר חתוך על ידי היהלום של Word, הגורו.
העובדה שברהם הטרנסצנדנטלי הוא הנאמן ברהם והגורו הוא אלוהים, מזוהה רק על ידי גורמוק, בעל אוריינטציה של גורו.
רק גורמוקים נכנסים למשכן הידע הפנימי כדי להשיג פירות של עונג ורק הם יודעים את התענוג של כוס האהבה וגורמים לאחרים לדעת אותה.
ואז הגורו והתלמיד הופכים זהים.
חיי אדם הם יקרי ערך ובכך שהוא נולד האדם מקבל את חברת הקהילה הקדושה.
שתי העיניים לא יסולא בפז אשר רואים את הגורו האמיתי ומתרכזים בגורו נשארים שקועים בו.
המצח הוא גם לא יסולא בפז שנשאר במחסה של רגליו של הגורו מקשט את עצמו באבק של הגורו.
גם לשון ואוזניים חשובות לאין ערוך, אשר הבנה והקשבה למילה בקפידה גורמות לאנשים אחרים להבין ולהקשיב.
ידיים ורגליים הם גם יקרי ערך אשר נעים בדרך להיות גורמוק ומבצעים שירות.
לא יסולא בפז הוא לב הגורמוק שבו שוכנת הוראת הגורו.
כל מי שישתווה לגורמוקים כאלה, מכבדים אותו בחצר ה'.
מדם האם והזרע של האב נברא גוף האדם וה' עשה את ההישג הנפלא הזה.
גוף האדם הזה נשמר בבאר הרחם. אחר כך הוזרמו בו חיים והוד שלו הוגבר עוד יותר.
הוענקו לו פה, עיניים, אף, אוזניים, ידיים, שיניים, שיער וכו'.
האדם קיבל ראייה, דיבור, כוח הקשבה ותודעה להתמזגות במילה. לאוזניו, לעיניו, לשונו ולעורו נוצרו הצורה, השמחה, הריח וכו'.
על ידי הקניית המשפחה הטובה ביותר (של האדם) ולידה בה, האל האדון נתן צורה לאיבר אחד וכלל.
בתקופת הינקות, האם שופכת חלב לפה וגורמת (לתינוק) לעשות את צרכיו.
כאשר הוא גדל, הוא (האדם) משאיר בצד את הבורא אדון הופך שקוע ביצירתו.
ללא הגורו המושלם, האדם ממשיך להיות שקוע ברשת של מאיה.
בעלי חיים ורוחות שאומרים שהם חסרי חוכמה טובים יותר מ-manmukh בעל אוריינטציית נפש.
אפילו בהיותו חכם האדם הופך לטיפש וממשיך להסתכל לעבר גברים (כדי לעמוד במטרות האנוכיות שלו).
חיה מבעלי חיים וציפור מציפורים אף פעם לא מבקשת כלום.
מבין שמונים וארבעה מיני חיים של לאך, חיי האדם הם הטובים ביותר.
עם המוח, הדיבור והמעשים הטובים ביותר, האדם ממשיך ומשדר בים של חיים ומוות.
בין אם זה מלך או העם, אפילו האנשים הטובים סובלים מהפחד (להסתלק) מהנאה.
כלב, גם אם מוכשר, לפי הטבע הבסיסי שלו ממשיך ללקק את טחנת הקמח עם נפילת החשיכה.
ללא הגורו המושלם צריך להישאר במעון הרחם, כלומר ההעברה לעולם אינה מסתיימת.
היערות גדושים בצמחייה אך ללא אלגום, ניחוח הסנדל אינו מופיע בו.
מינרלים נמצאים שם על כל ההר אבל בלי אבן החכמים הם לא הופכים לזהב.
אף אחד מבין ארבעת הוורנות וחוקרי שש הפילוסופיות אינו יכול להפוך לסאדהו (אמיתי) ללא חברת קדושים.
הגורמוקים, הטעונים בתורת הגורו, מבינים את החשיבות של חברת הקדושים.
לאחר מכן, הם מקבלים את התודעה המכווננת אל המילה, סופגים את כוס הצוף של התמסרות אוהבת.
התודעה המגיעה כעת לשלב הגבוה ביותר של מימוש רוחני (טוריה) והופכת עדינה מתייצבת באהבת ה'.
גורמוקים המתבוננים באל הבלתי נראה מקבלים את הפירות של התענוג הזה.
גומוקים נהנים בחברת קדושים. הם נשארים אדישים למאיה למרות שהם חיים בה.
בתור לוטוס, שנשאר במים ובכל זאת שומר על מבטו נעוץ לעבר השמש, הגורמוקים תמיד שומרים על תודעתם מכווננת לאלוהים.
האלגום נשאר שזור בנחשים אך עדיין הוא מפיץ ניחוח קריר ומייצר שלום מסביב.
גורמוקים החיים בעולם, באמצעות חברת הקדושים השומרים על התודעה המכווננת למילה, מסתובבים בשיווי משקל.
הם כובשים את הטכניקה של יוגה ו-bhog (הנאה) הופכים משוחררים בחיים, בלתי ניתנים להערה ובלתי ניתנים להריסה.
כיוון שהברהם הטרנסצנדטלי הוא הברהם המושלם, באותה מידה שגם הגורו שאדיש לתקוות ולרצונות אינו אלא אלוהים.
(באמצעות הגורו) אותו סיפור בלתי ניתן לתיאור והאור הבלתי מנומס של האדון נודע (לעולם).