אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
האדון הוא הקיסר של הקיסרים, האמת והיפה
הוא, הגדול, נונשלנטי ואי אפשר להבין את המסתורין שלו
גם בית המשפט שלו נטול חרדה.
מעללי כוחותיו הם בלתי נתפסים ואטומים.
הלל שלו נכון וסיפור ההספד שלו הוא בלתי ניתן לתיאור.
אני מקבל את הגורו האמיתי המופלא ומציע את חיי (למען האמת שלו).
מיליוני ברהמס, ויסנוס ומהגה מעריצים את האל.
נאראד, סראן וססנג מספידים אותו.
הגאמים, הגנדהרבות וגאנה ועוד. לנגן בכלים (בשבילו).
שש הפילוסופיות מציעות גם בגדים שונים (כדי להגיע אליו).
הגורואים מדריכים את התלמידים והתלמידים פועלים בהתאם.
מצדיע לאדון הקדום שהוא בלתי נתפס.
הפירים והפייגמברים (שליחי האדון) סוגדים לו.
השייח'ים ומתפללים רבים אחרים נשארים במקלט שלו.
הגאים והקווטאבים (הרוחניים של האסלאם) במקומות רבים מתחננים לחסדו בפתחו.
דרווישים בטראנס שלהם עומדים בשער שלו כדי לקבל (נדבה ממנו)
בהקשבה לשבחיו של אותו אדון חומות רבות גם אוהבות אותו.
אדם נדיר בעל הון גבוה מגיע לחצרו.
אנשים ממשיכים להסביר שמועות מנותקות
אבל אף אחד מההינדים והמוסלמים לא זיהה את האמת.
רק אדם צנוע מתקבל בכבוד בחצר ה'.
גם הוודות, הקטבות והקוראן (כלומר כל כתבי העולם) לא יודעים עליו אפילו מילה אחת.
העולם כולו מופתע לראות את מעשיו המופלאים.
אני קורבן לבורא הזה שהוא בעצמו ההוד הבסיסי של בריאתו.
מיליוני אנשים יפים באים והולכים מהעולם הזה
מיליוני אנשים יפים מגיעים והולכים מהעולם הזה ומבצעים פעילויות מגוונות.
גם הסמרטוטים (המנגינות) וההנהונים (צלילים) מוכי פלא מספידים את אוקיינוס התכונות (האדון).
מיליונים טועמים וגורמים לאחרים לטעום את המאכלים והבלתי אכילים.
עשרות רבות של אנשים מצליחים לגרום לאחרים ליהנות מהריח ומהריחות המגוונים.
אבל אלה הרואים באדון האחוזה (הגוף) הזו כזר, כולם לא יכולים להגיע לאחוזתו.
המפגש של סיווה וה-Sakti הוא הגורם השורשי ליצירה זו המלאה בדואליות.
המאיה עם שלוש הגונאות שלה (איכויות - ראג'ס, טמאס ומלוח) משחקת את המשחקים שלה ולפעמים ממלאת את האיש (בתקוות ורצונות) ובפעם אחרת מרוקנת אותו מתסכלת לחלוטין את תוכניותיו.
מאיה משלה אנשים דרך הזרים המחזוריים של דהרמה, ארת', קאם ו-mokc (ארבעה אידיאלים כביכול של חיים) שמציעים אותה לאדם.
אבל האדם, הסכום הכולל של חמישה יסודות, נכחד בסופו של דבר.
הג'יב (יצור), צוחק, בוכה ומייבב במשך כל שש העונות ושנים עשר חודשי חייו
וחדור בהנאות הכוחות המופלאים (שניתנו לו על ידי ה') לעולם אינו זוכה לשלום ולשיווי משקל.
מיליוני כישורים לא מועילים.
אינספור ידע, ריכוזים ומסקנות אינם מסוגלים לדעת את מסתורי האדון.
מיליוני ירחים ושמשות מעריצים אותו יומם ולילה.
ומיליוני אנשים נשארים חדורי ענווה.
מיליונים סוגדים לאלוהים על פי המסורות הדתיות שלהם.
מיליונים סוגדים לאלוהים על פי המסורות הדתיות שלהם.
רק באמצעות דבקות אוהבת אפשר להתמזג באדון, האמת המוחלטת.
מיליוני רוחניים וקיסרים מבלבלים את הציבור.
מיליונים מאמצים יוגה ו-bhog (הנאה) בו זמנית
אבל הם לא יכולים להבין את האלוהי שנמצא מעבר לכל הדתות והעולם.
אינספור משרתים משרתים אותו
אבל שבחים והספדים שלהם אינם יכולים לדעת את היקפו.
כל העומדים בחצרו מעריצים את לורד נטול החרדה הזה.
מאסטרים ומנהיגים רבים באים והולכים.
קיימים בתי משפט מלכותיים רבים והחנויות שלהם כל כך מלאות בעושר
הספירה המתמשכת הזו ממשיכה שם (כדי למנוע כל מחסור).
רבים שהופכים לעזרה למשפחות רבות דבקים במילותיהם ומגנים על המוניטין שלהם.
רבים, הנשלטים על ידי חמדנות, התאהבות ואגו, ממשיכים לרמאות ולרמות.
רבים יש שם שמדברים ודיונים במתיקות נודדים בכל עשרת הכיוונים.
מיליונים הם אנשים זקנים שעדיין מניפים את דעתם בתקוות וברצונות.
(אוטרי=התעברות בהתגלמותו. חוואט=מלח. קהווי=לובש בגדים. ג'יוואנוואר=טבח. יואן=מטבח. דרגה דרבר= נוכחות בית משפט או אסיפה.)
מיליונים הם האנשים הנדיבים שמתחננים ומעניקים לאחרים.
מיליונים הם גלגולים (של אלים) אשר לאחר שנולדו ביצעו מעשים רבים
שיירי סירות רבים חתרו אך איש לא ידע את היקף וסופו של האוקיינוס העולמי.
ההוגים גם לא יכלו לדעת דבר על המסתורין שלו.
ההוגים גם לא יכלו לדעת דבר על המסתורין שלו.
מיליונים אוכלים ומאכילים אחרים ו
ישנם מיליונים המשרתים את האדון הטרנסצנדנטלי וגם בחצרות מלכי העולם.
החיילים האמיצים מראים את כוחותיהם
מיליוני המאזינים מסבירים את הלל שלו.
גם חוקרים רצים לכל עשרת הכיוונים.
מיליוני אנשים ארוכים קרו אבל אף אחד לא ידע את המסתורין של האדון הזה
אפילו בהיותם חכמים, אנשים לא גורמים למוחם להבין (חוסר התוחלת של טקסים וצביעות אחרות של בעלות הברית)
ובסופו של דבר להיענש בבית הדין של האדון.
רופאים מכינים אינספור מרשמים.
מיליוני אנשים מלאי חוכמה מאמצים החלטות רבות.
אויבים רבים מבלי משים ממשיכים להגביר את האיבה שלהם.
הם צועדים למריבות ובכך מראים את האגו שלהם
עם זאת, מגיל הנעורים הם צועדים לזקנה, אך האגואיסטיות שלהם לא נמחקת.
רק המרוצים והצנועים מאבדים את תחושת האגוצנטריות שלהם.
לאקים של רוחניים ותלמידיהם מתאספים.
אינספור קבצנים עולים לרגל בקדושים.
מיליוני אנשים מקיימים צומות (רוזה) ומציעים נאמז (תפילה) של תעודת זהות.
רבים מפתים את נפשם בכך שהם עסוקים בשאלות ובתשובות.
רבים עוסקים בהכנת מפתח הרגשות לפתיחת מנעול בית המקדש.
אבל אלה שהפכו לדרווישים בפתח האדון הפכו מקובלים, לעולם אינם מראים את האינדיבידואליות שלהם.
ארמונות גבוהים מוקמים ושטיחים פרוסים בהם,
כדי להיספר ביניהם, הגבוהים.
בניית אלפי מבצרים אנשים שולטים בהם
ומיליוני קצינים שרים פאנגיריקה לכבוד שליטיהם.
אנשים כאלה מלאי ההערכה העצמית שלהם ממשיכים להתמרד
ולעולם הזה ותראה מכוער יותר בחצר ה' האמיתית.
מיליוני רחצה במרכזי עלייה לרגל באירועים משמחים;
שירות במקומות האלים והאלות;
שמירה על צנע ומיליוני תרגול על ידי היותה מדיטטיבית ומלאת שליטה
מנחות באמצעות יג'ן וקרניים וכו';
צומות, פעולות ותרומות ומיליוני ארגוני צדקה (למען השואו ביזנס)
אין להם שום משמעות בחצר האמיתית של האדון.
מיליוני תיקי עור (סירות) ממשיכים לצוף על המים
אבל אפילו חיפוש באוקיינוס העצום הם לא מוצאים שאפשר לדעת את קצוות האוקיינוס.
השורות של ציפורים עפות גבוה כדי לדעת על השמיים אבל הקפיצות שלהן ו
טיסות כלפי מעלה אינן לוקחות אותם לגבולות השמיים הגבוהים ביותר.
מיליוני שמיים ועולמות תחתית (ותושביהם) הם קבצנים לפניו ו
לפני עובדי חצר אלוהים לא יותר מחלקיק אבק.
האל יצר את העולם הזה כמשחק של המאיה התלת מימדית.
הוא השיג את ההישג של (יצירת) ארבעה מכרות חיים (ביצה, עובר, זיעה, צמחייה) וארבעה נאומים (פארס, פאסיאנטי, מדהימה ווואיכר).
ברא מחמשת היסודות הוא קשר את כולם בחוק אלוהי.
הוא יצר וקיים את שש העונות ואת שנים עשר החודשים.
כי יום ולילה הוא האיר את השמש ואת הירח כמנורות.
בפעימת רטט אחת הוא הרחיב את הבריאה כולה ושימח אותה דרך מבטו החינני.
במילה אחת (צליל) האדון יוצר את היקום ומשמיד אותו.
מאותו אדון צמחו אינספור זרמי חיים ואין להם סוף.
מיליוני יקומים שוקעים בו אבל הוא אינו מושפע מאף אחד מהם.
הוא רואה את פעילותו שלו בהתלהבות רבה והופך רבים לאדם לתפארת
מי יכול לפענח את המסתורין והמשמעות של עיקרון טובתו וקללותיו?
הוא מקבל לא רק את החרטה (הנפשית) על חטאים ומעלות (ומקבל את המעשים הטובים).
הבריאה, כוחו של האדון אינו ניתן לגישה ובלתי נתפס.
אף אחד לא יכול לדעת את ההיקף שלו. הבורא הזה חסר כל חרדה; איך יכול היה לשכנע אותו ולהשתעשע.
כיצד ניתן לתאר את הוד בית חצרו.
איש אינו שם כדי לומר את הדרך והאמצעים המובילים אליו.
זה גם לא מובן עד כמה אין סופיות ההספדים שלו ואיך צריך להתרכז בו.
הדינמיקה של האדון אינה גלויה, עמוקה ובלתי נתפסת; אי אפשר לדעת.
אומרים שהאדון הקדום הוא הפלא העליון.
המילים גם לא מצליחות לספר על תחילתו של אותו חסר התחלה.
הוא פועל בזמן ואפילו לפני הזמן דיונים ראשוניים וסתם אינם יכולים להסביר אותו.
הוא, המגן והמאהב של החסידים, לא ניתן להטעות בשמו של שיווי המשקל.
הרצון של התודעה הוא להישאר ממוזג במנגינה הבלתי מוכה שלו שנשמעת בטראנס.
הוא, בהיותו מלא בכל הממדים, הוא פלא הנפלאות.
כעת נותר הרצון היחיד שחסדו של הגורו המושלם יהיה איתי (כדי שאממש את האדון).