אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
אקנקר, הלורים שאין שני להם, יצרו את גורמוק (כדי לשחרר את העולם).
זה שאואנקר לובשת צורות הפך לידי ביטוי.
בהרחבה (ושילוב) של חמשת האלמנטים העולם הזה נוצר.
נוצרו ארבעת מכרות החיים וארבעת הנאומים (פארה, פאסיאנטי, מדהיאמה, ואיכארי).
מעללי השעשועים שלו אינם נגישים ובלתי מוגבלים; הקיצוניות שלהם בלתי ניתנת להשגה.
שמו של אותו יוצר הוא אמת והוא תמיד שקוע באמת.
נשמות נודדות ללא פרי בשמונים וארבעה לאקים של מיני חיים.
גוף האדם הנדיר הושג בזכות פעולות טובות.
נע בנתיב הגדול ביותר של מכוון הגורו, העצמי איבד את האגו.
שמירה על המשמעת של הקהילה הקדושה באה ליפול לרגלי (של הגורו).
גורמוקים אימצו את שם האל, הצדקה, הרחצה וההתנהלות האמתית בתקיפות.
האיש מיזג את תודעתו במילה וקיבל את רצון ה'.
הגורמוך הנלמד על ידי הגורו מאומן היטב ובעל ידע.
הוא מבין שהגיע לאספת העולם הזה כאורח.
הוא אוכל ושותה מה שנתן ה'.
גורמוק אינו יהיר וחש שמח באושר שנותן האדון.
רק האורח הזה מתקבל בחצר ה' שגר כאן כאורח טוב.
הוא זז מכאן בשקט וגורם לכל האסיפה להכות פלאים (כי אחרים מרגישים שקשה מאוד לעזוב את העולם הזה).
גורמוק מכיר את העולם הזה כמקום מנוחה לכמה ימים.
כאן בעזרת עושר נחקקים סוגים רבים של ספורט ומעללים.
בעולם הזה ממש, עבור גורמוקים גשם בלתי פוסק של צוף ממשיך לזלוג.
על הלחן של חליל (הלחן הבלתי מוכה) הם ממשיכים ליהנות מהנאת האסיפה.
אנשים מאומנים ובקיאים שרים כאן מידות מוזיקליות של מג'ה ומלהר כלומר נהנים מההווה.
הם מאבדים את האגו שלהם ושולטים במוחם.
בהתבונן במילה, הגורמוך מזהה את האמת.
נוסע, בדרך נעצר בפונדק.
אחר כך התקדם בנתיב המסופר.
הוא לא קנא באף אחד ולא התלהב מאף אחד.
הוא לא שאל את הקסטה (זהותו) של אף אדם גוסס וגם לא חש תענוג לחזות בטקסי הנישואין וכו'.
הוא קיבל בשמחה את מתנות האדון ומעולם לא נשאר רעב או צמא.
פני הלוטוס של הגורמוק נשארים תמיד בפריחה עקב זיכרון מתמשך של האל.
מנורות נדלקות בליל פסטיבל הדיוואלי;
כוכבים מסוגים שונים מופיעים בשמים;
בגנים נמצאים שם הפרחים שנקטפים באופן סלקטיבי;
רואים גם את עולי הרגל היוצאים למרכזי עלייה לרגל.
בתי הגידול הדמיוניים נראו מתהווים ונעלמים.
כל אלה הם רגעיים, אבל הגורמוקים בעזרת המילה מזינים את מתנת פרי התענוג.
הגורמוקים שקיבלו היטב את תורתו של הגורו קיבלו את דעתם מוארת.
הם הבינו שהעולם הוא כמו בית הורים; צריך ללכת יום אחד מכאן ומכאן כל הספקות שלהם הוסרו.
הם לא קשורים בין תקוות ונשארים טעונים בידע.
הם מפיצים בשורת דבר בהתאם להתנהלות הקהילה הקדושה.
הרעיון שהם משרתים של משרתי ה' השתרש עמוק בחוכמת הגורמוקים.
בין אם הם בכל מקום בארץ או בחו"ל הם זוכרים את אלוהים בכל שאיפה ונשיפה של נשימה.
כמו בסירה נפגשים במקרה אנשים רבים שאינם ידועים זה לזה, כך גם היצורים בעולם פוגשים זה את זה.
העולם הוא כאילו שולט בממלכה ונהנה מההנאות שבחלום.
כאן האושר והסבל הם כמו צל העץ.
כאן למעשה הוא חיסל את מחלת האגו שלא גרם להבחין בעצמו.
הפיכתו של גורמוק, אינדיבידואל אפילו להיות בביתו של האדם משיג איחוד (עם האדון).
הגורו גרם לו להבין שאי אפשר למנוע את הגורל (לכן אדם מבלי להיות מודאג צריך להמשיך לעשות את עבודתו).
גורמוקים למדו את טכניקת החיים בקהילה הקדושה.
הם נהנו במודע מהתענוג של עונת האביב של החיים.
הם מתמוגגים כמו מי העונה הגשומה (סוואן) אבל עדיין הם (גורמוקים) גרמו למים של תקוות ותשוקות לרדת ולמטה.
המפגש עם אנשים כאלה הוא מענג להפליא.
דרכם של גורמוקים נטולת בוץ ומקובלת בחצר ה'.
פגישה דרך חוכמת הגורו היא ללא חסימות, אמיתית ומענגת.
בָּרוּךְ הוּא הוֹלִידָה שֶׁל גּוּרְמוּךְ וּבְאוֹתוֹ אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה.
בהתאם לחוכמת הגורו הוא מוחק את האגו שלו ומבצע את הפעולות (הסגולות).
הוא עובד נשלט על ידי אהבתו לעבודה ומסירות אהבה, ומקבל את פרי העונג (של החיים).
את תורתו הבלתי נגישה של הגורו הוא מאמץ בלבו.
שמירה על דגל הסובלנות והדהרמה גבוה, הופכת לטבע המולד שלו.
הוא משתחווה בפני רצון ה' ולעולם אינו סובל מפחד או צער.
גורמוקים יודעים (טוב מאוד) שלידת אדם היא הזדמנות נדירה.
לכן הם מטפחים אהבה לקהילה הקדושה ונהנים מכל התענוגות.
הם מדברים לאחר מיזוג התודעה שלהם במילה.
הם הופכים לחסרי גוף בזמן שהם חיים בגוף ומזהים את האמת.
אין להם דילמה כזו או אחרת והם מכירים רק אדון אחד.
הם יודעים בלב ליבם שבתוך תקופה קצרה העולם הזה הולך להפוך לתל (של אדמה) ומכאן שהם לא מפתחים שום התקשרות איתו.
לעיתים רחוקות מגיע גורמוק מיטיב המשרת אחרים.
הגורמוך נוטש את האגו ומקבל את פרי העונג.
רק הגורמוך מספר לתלמידים (של הגורו) את סיפור המילה (הגדולה של) ולעולם אינו מתיימר לספר משהו כמו שלו.
בהרהורים עמוקים על המילה, גורמוק נוהג באמת בחייו,
הוא אוהב את האמת, השוכנת בליבו כמו גם את הדיבור.
גורמוק כזה לא רק משפר את חייו שלו אלא מעביר את כל העולם.
הגורמוך מאבד את האגו ומזהה את העצמי שלו.
הגורמוך נכנס לטבע המולד שלו דרך אמת ושביעות רצון.
הגורמוך לבדו נהנה מהתענוגות האמיתיים של סובלנות, דהרמה וחמלה.
גורמוקים מבינים היטב את חשיבות המילים תחילה, ורק אחר כך הם מדברים אותן.
למרות היותם חזקים, הגורמוקים תמיד רואים עצמם חלשים וצנועים.
מכיוון שהגורמוקים מנומסים, הם זוכים לכבוד בחצר ה'.
לבלות את החיים האלה בצורה פורה גורמוק הולך לעולם האחר.
שם בחצר האמיתית (של האדון) הוא מקבל את מקומו האמיתי.
ארוחת ערב של גורמוק היא אהבה והנאה שלו נטולת פלרטטנות.
לגורמוק יש לב שקט והוא נשאר איתן גם בעליות ומורדות.
הוא מדבר אמת וטוב על הטוב.
רק גורמוקים נקראים לחצר ה' והם באים לעולם רק כאשר ה' שולח אותם.
גורמוק משיג את הבלתי פתיר ולכן נקרא סאדהו.
לגורמוק יש חוכמה כזו, המוכשרת להפריד מים מחלב. זו הסיבה שהוא נקרא חכם.
המסירות של גורמוק היא מסירות אהבה.
מכיוון שהגורמוקים משיגים ידע אלוהי, הם נקראים בעלי ידע (jnanis).
לגורמוקים יש את החוכמה המוטבעת במלואה ומסומנת על ידי המילה.
מטפס במדרגות בכבוד רב, הגורמוק נהנה מהנאה של אהבתו של האל האהוב.
שמו האמיתי של הבורא אדון מתקבל מהגורמוקים,
בין הגורמוקים זכורה מילת אואנקר.
בין הגורמוקים מהרהרים במילה והתודעה מתמזגת בה,
לחיות את חיי האמת של הגורמוקים, האמת מושגת בחיים.
גורמוק הוא אותה דלת של שחרור שדרכה האדם נכנס אוטומטית לטבע המולד שלו (האני האלוהי).
בסיס השם (של האדון) מושג מגורמוקים ואדם לא חוזר בתשובה בסופו של דבר.
נגיעה באבן הפילוסוף בצורת גורמוק בעצמו הופכת לאבן הפילוסופים.
רק בהצצה של הגורמוק, כל התשוקות הרעות הופכות לבלתי ניתנות למגע.
מדיטציה על האל בין הגורמוקים מאבדים את הדואליות.
בחברת הגורמוקים לא רואים את העושר והיופי הפיזי של אחרים וגם לא מתחייבים לשון הרע.
בחברת גורמוקים רק שם צוף בצורת Word נחצב ונרכשת המהות.
בחברת גורמוקים הג'יווה (העצמי) סוף סוף הופך מאושר ואינו מיילל ובוכה.
כאדם בעל ידע, הגורמוק מעניק ידע לעולם.
מאבדים את האגו שלהם, הגורמוקים מטהרים את האני הפנימי שלהם.
הגורמוקים מאמצים אמת ושביעות רצון ואינם מתמסרים לתאווה וכעס.
לגורמוקים אין איבה והתנגדות לאף אחד.
מטיפים לכל ארבעת הוורנות, הגורמוקים מתמזגים בשיווי משקל.
בלסט היא אמו של גורמוך שילדה אותו והגורמוך הוא הטוב מבין הלוחמים.
גורמוק מספיד את האדון המופלא בצורה.
לגורמוקים יש מלכות אמיתית של הלל לאלוהים.
לגורמוקים יש שריון של אמת שהעניק להם אלוהים.
לגורמוקים הוכנה רק הכביש המהיר של האמת.
החוכמה שלהם היא בלתי נתפסת וכדי להגיע אליה מתבלבלים.
גורמוק חסר דאגות בעולם אבל לא כך כלפי ה'.
גורמוק מושלם; לא ניתן לשקול אותו בשום משקל.
כל מילה מאת גורמוק הופכת להיות אמיתית ומושלמת ולא ניתן לומר עליו דבר.
חוכמת הגורמוקים היא יציבה ואינה מערערת את היציבות גם אם עושים זאת.
אהבת הגורמוקים לא יסולא בפז ולא ניתן לרכוש אותה בכל מחיר.
דרכו של גורמוק ברורה ומובהקת; זה לא יכול להיות מופחת ולהתפוגג על ידי אף אחד.
דברי הגורמוקים איתנים; יחד איתם מוציאים צוף על ידי מחיקת יצרים ותשוקות גשמיות.
על ידי השגת פירות עונג גורמוקים קיבלו את כל הפירות.
כשהם לובשים את הצבע היפה של האדון הם נהנו מההנאה מכל הצבעים.
מתמזגים בניחוח (של התמסרות) הם הופכים את כולם לריחניים.
הם שבעו מהתענוג של צוף ועכשיו הם מרגישים כאילו היה להם את כל הטעם.
כשהם ממזגים את התודעה שלהם במילה הם הפכו לאחד עם המנגינה הבלתי מוכה.
כעת הם מתייצבים בעצמם הפנימי והמוח שלהם אינו תוהה כעת לכל עשרת הכיוונים.