אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
הגורו האמיתי הוא הקיסר האמיתי ודרכם של הגורמוקים היא דרך האושר.
מוכווני נפש, מנמוקים, פועלים נשלטים על ידי אינטלקט רע ופוסעים בנתיב כואב של דואליות.
הגורמוקים זוכים לפרי התענוג בקהילה הקדושה ובמסירות אוהבת פוגשים את הגורמוקים.
בחברת השקר והרשעים צומחים פרי ייסורי המנזוקים כרמש רעיל.
איבוד האגו ונפילה על הרגליים היא דרך חדשה של אהבה ואחריה גורמוקים.
המנמוק עושה את עצמו שם לב ומתרחק מהגורו ומחוכמת הגורו.
משחק האמת והשקר דומה למפגש (בלתי אפשרי) של האריה והעז.
הגורמוק משיג את פרי התענוג של האמת והמנמוח מקבל את פרי השקר המר.
גורמוק הוא עץ האמת והנחת והאדם הרשע הוא הגוון הבלתי יציב של הדואליות.
גורמוך תקיף כמו אמת ומנמוך, התודעה מכוונת היא כמו צל משתנה.
גורמוך הוא כמו זמיר השוכן במטעי מנגו אך מנמוך הוא כמו עורב המשוטט ביערות ממקום למקום.
הקהילה הקדושה היא הגן האמיתי שבו גורמנטר מעורר את התודעה להתמזג במילה, בצל האמיתי.
חברת הרשעים היא כמו צמר רעיל פראי, והמנמוק על מנת לפתח אותה ממשיך לתחבולות רבות.
הוא כמו בן של זונה שחסר שם משפחה.
גורמוקים הם כגון נישואין של שתי משפחות שבהן שרים שירים מתוקים משני הצדדים ומשיגים תענוגות.
הם כאלה שהבן שנולד מהאיחוד של האם והאב נותן אושר להורים מכיוון שהשושלת והמשפחה של האב גדלים.
קלריונטות מתנגנות עם לידתו של ילד ומארגנים חגיגות על המשך התפתחות המשפחה.
בבתים של אמא ואבא שרים שירי שמחה ומעניקים הרבה מתנה למשרתים.
בן של זונה, ידידותי לכולם, אין לו שם של אביו והוא ידוע כחסר שם.
משפחת הגורמוקים היא כמו פרמהטיס (הברבורים מסדר גבוה שיכולים לנפות חלב ממים כלומר אמת משקר) ומשפחתם של בעלי אוריינטציה תודעתית היא כמו עגורים צבועים שהורגים אחרים.
מן האמת האמיתיים ומן השקר מולדים את שלה.
Manasarovar (אגם) בצורת קהילה קדושה מכיל בתוכו אבני אודם, פנינים ותכשיטים שלא יסולא בפז.
גם הגורמוקים שייכים למשפחת הברבורים מהמעלה הגבוהה ביותר הממזגים את התודעה שלהם במילה נשארים יציבים.
בשל כוח הידע והמדיטציה שלהם, הגורמוקים מנפים חלב ממים (כלומר אמת משקר).
כשהם מספידים את האמת, גורמוקים הופכים ללא השוואה ואי אפשר למדוד את תהילתם על ידי אף אחד.
מנמוק, בעל אוריינטציה התודעה, הוא כמו עגור שחונק בשקט את היצורים ואוכל אותם.
בראותו אותו יושב ליד בריכה, היצורים בו יוצרים מהומה וקריאות מצוקה.
האמת נאצלת ואילו השקר הוא עבד שפל.
לגורמוק האמיתי יש מאפיינים משמחים וכל הסימנים הטובים מעטרים אותו.
מנמוק, בעל הרצון העצמי, שומר על סימני שווא ומלבד כל המאפיינים הרעים שבו, יש לו כל תחבולות מטעה.
האמת היא זהב ושקר הוא כמו זכוכית. לא ניתן לתמחר זכוכית כמו זהב.
האמת תמיד כבדה והשקר קל; אין בכך ספק.
האמת היא יהלום ואבן השקר שלא ניתן לשובץ בחוט.
האמת היא מעניקה ואילו השקר הוא קבצן; כמו גנב ואדם עשיר או היום והלילה שהם לא נפגשים לעולם.
האמת מושלמת והשקר מהמר לוזר שרץ מעמוד לעמוד.
האמת בצורת גורמוקים היא צבע מטורף כל כך יפה שלעולם לא דוהה.
צבעו של מכוון התודעה, מנמוק, הוא כמו צבע של חריע שמתפוגג במהרה.
השקר, לעומת האמת, הוא כמו שום בניגוד למושק. עם הריח של הראשון האף מופנה ואילו הניחוח של האחרון נעים לראש.
שקר ואמת הם כמו akk, צמח הבר של האזור החולי ועץ המנגו הנושאים פירות מרים ומתוקים בהתאמה.
אמת ושקר הם כמו הבנקאר והגנב; הבנקאי ישן בנוחות ואילו הגנב מסתובב לכאן ולכאן.
הבנקאי תופס את הגנב ומקבל עונש נוסף בבתי המשפט.
האמת בסופו של דבר מציבה כבילים סביב השקר.
האמת מעטרת את הראש כמו מצנפת אבל השקר הוא כמו חלצית שנשארת במקום לא מסודר.
האמת היא אריה חזק והשקר הוא כמו צבי מושפל.
עסקאות של אמת מביאות רווחים ואילו מסחר בשקר אינו מביא אלא הפסד.
עצם היותה טהורה זוכה למחיאות כפיים אבל השקר כמו מטבע נגד אינו מופץ.
בליל הירח נותרו שם מיליוני כוכבים (בשמיים), אך המחסור באור נמשך ושורר חושך גמור.
עם עליית השמש החושך מתפזר לכל שמונת הכיוונים.
היחס בין מכסה המנוע הכוזב לאמת דומה ליחס הכד והאבן.
שקר לאמת זהה לחלום למציאות.
השקר הוא כמו עיר דמיונית בשמים ואילו האמת היא כמו עולם גלוי.
שקר הוא כמו צל בני אדם בנהר, שבו דמות העצים, הכוכבים מתהפכת.
עשן גם יוצר ערפל אך חושך זה אינו דומה לחושך הנגרמת מענני גשם.
מכיוון שזכרון הסוכר אינו מביא את הטעם המתוק, אי אפשר לפזר את החושך בלי מנורה.
הלוחם לעולם לא יוכל להילחם באימוץ הנשקים המודפסים על נייר.
כאלה הם מעשי האמת והשקר.
האמת היא הרנט בחלב ואילו השקר הוא כמו החומץ המקלקל.
האמת היא כמו לאכול את האוכל דרך הפה אבל השקר כואב כאילו גרגר נכנס לאף.
מפרי יוצא עץ ונום עץ הפרי; אבל אם השלאק תוקף את העץ, האחרון מושמד (באופן דומה השקר מקטין את הפרט).
במשך מאות שנים, האש נשארת סמויה בעץ, אך זועמת על ידי ניצוץ קטן, היא הורסת את הרי (באופן דומה השקר שנשאר אי פעם במוח, הורס בסופו של דבר את האדם).
האמת היא רפואה ואילו השקר הוא מחלה שגורמת למנמוקים ללא רופא בדמות גורו.
האמת היא בת לוויה והשקר הוא רמאי שלא יכול לגרום לגורמוק לסבול (כי הם תמיד שומרים על ההנאה שבאמת).
השקר מתכלה והאמת תמיד רצויה.
שקר הוא נשק מזויף ואילו האמת היא מגן כמו שריון ברזל.
כמו אויב, השקר תמיד נמצא במארב, אבל האמת, כמו שחבר תמיד מוכן לעזור ולתמוך.
האמת היא באמת לוחם אמיץ שפוגש את האמיתיים ואילו ה-Herra פוגש את שלה לבד.
במקומות טובים, האמת עומדת איתן אבל בהיותו במקומות הלא נכונים, השקר תמיד רועד ורועד.
ארבעת הכיוונים ושלושת העולמות הם עדים (לעובדה) שהאמת שתופסת השקר כבשה אותה.
שקר מטעה הוא תמיד חולה והאמת תמיד רגועה ולבבית.
מאמץ האמת ידוע תמיד כאמת וחסיד השקר נחשב אי פעם לדרג.
האמת היא אור השמש והשקר הוא ינשוף שאינו יכול לראות דבר.
ניחוח האמת מתפזר בכל הצמחייה אך שקר בצורת במבוק אינו מזהה סנדל.
האמת עושה עץ פורה שבו כמו עץ כותנה המשי הגאה בהיותו חסר פרי הוא תמיד ייסורים.
בחודש סילוואן כל היערות ירוקים אבל akk, צמח הבר של האזור החולי, וה-javds, קוץ הגמלים, נשארים יבשים.
אודם ופנינים נמצאים שם במנאסרובר, אבל הקונכייה הריקה מבפנים נלחצת בידיים.
האמת טהורה כמו מי הגנגס אבל יין השקר, גם אם נסתר, גורם לריח המגעיל שלו להתבטא.
האמת היא אמת והשקר נשאר שקר.
לאמת ולשקר היה עניין ומריבה הם הגיעו אל דיני הצדק.
מחלק הצדק האמיתי גרם להם להתווכח על נקודותיהם שם.
המתווכים החכמים הגיעו למסקנה שהאמת היא אמת והשקר היא.
האמת ניצחה והשקר אבד ותווית לא-אמת, הוצג בכל העיר.
האמת זכתה למחיאות כפיים, אבל השקר גרם לחשש.
זה היה כתוב על פיסת נייר שהאמת היא לזכות וחייב השקר.
מי שמרשה את עצמו לרמות לעולם אינו שולל ומי שמרמה אחרים מרמה את עצמו.
כל נדיר הוא קונה של אמת.
מכיוון שהשקר ישן בזמן שהאמת נשארת ערה, האמת אהובה על ידי אותו אדוני אלוהים.
האדון האמיתי מינה את האמת כשומר וגרם לה לשבת במאגר האמת.
האמת היא המדריך והשקר הוא החושך שגורם לאנשים לשוטט בג'ונגל של הדואליות.
מינה את האמת כמפקד, האדון האמיתי הפך אותה לכשירות לקחת אנשים בדרך של צדקה.
כדי להעביר אנשים מעבר לאוקיינוס העולמי, האמת בתור גורו, לקחה את האנשים על פני הכלי כקהילה הקדושה.
התאווה, הכעס, החמדנות, התאהבות והאגו נהרגו על ידי החזקתם מהצוואר.
אלה שקיבלו את הגורו המושלם, עברו (האוקיינוס העולמי).
נכון הוא מי שנאמן למלח אדוניו ומת כשהוא נלחם עבורו בשדה הקרב.
מי שעורף את ראשו של האויב בנשקו ידוע כאמיץ בקרב הלוחמים.
האישה השכולה שלו מבוססת כסאטי המסוגלת להעניק ברכות וקללות.
בנים ונכדים זוכים לשבחים וכל המשפחה מתנשאת.
מי שמת בלחימה בשעת הסכנה ומדקלם את המילה בשעה האמברוסית ידוע בתור הלוחם האמיתי.
כשהוא הולך לקהילה הקדושה ומבטל את רצונותיו, הוא מוחק את האגו שלו.
מוות תוך כדי לחימה בקרב ושמירה על השליטה על החושים היא הדרך הגדולה של הגורמוקים.
במי אתה שוכן אמונתך המלאה ידוע בתור הגורו האמיתי.
העיר בדמות קהלת קדושה היא אמיתית ובלתי ניתנת להזזה כי בה שוכנים כל חמשת הראשים (המידות הטובות).
אמת, שביעות רצון, חמלה, דהרמה ורווחה מסוגלים לשלוט בכל.
כאן, הגורמוקים מתרגלים את תורתו של הגורו וצופים במדיטציה על איל, צדקה ורחצה.
אנשים מדברים כאן מתוק, הולכים בענווה, מחלקים צדקה ומשיגים ידע באמצעות מסירות לגורו.
הם נשארים חופשיים מכל חרדה בעולם הזה ובעולם הבא, ומבחינתם, התופים של אמת
מילים מוכות. נדירים האורחים שקיבלו את ההסתלקות מהעולם הזה, כאמת.
אני קורבן למי שהתחמק מהאגו שלהם.
שקר הוא-כפר השודדים שבו שוכנים חמשת הלגטים המרושעים.
שליחים אלה הם תאווה, כעס, ויכוח, חמדנות, התאהבות, בוגדנות ואגו.
בכפר הזה של חברה מרושעת פועלים תמיד משיכה, דחיפות והתנהלות חוטאת.
הזיקה לעושרם של האחרים, לשון הרע ולאישה תמיד נמשכים כאן
בלבולים ומהומות תמיד יש ואנשים תמיד עוברים עונשים של מדינה כמו גם של מוות.
תושבי הכפר הזה תמיד מבישים בשני העולמות וממשיכים להתנדנד לעזאזל.
פירות האש הם הניצוצות בלבד.
בהיות האמת טהורה לחלוטין, שקר אינו יכול להתערבב בו, שכן אי אפשר להחזיק שם חתיכת קש שנכנסה לעין
וכל הלילה בילה בסבל.
לעוף בארוחה גם הוא הקיא החוצה (לפי הגוף).
ניצוץ אחד במטען של כותנה יוצר לו צרות, ושריפת כל המגרש הופכת אותו לאפר.
חומץ בחלב מקלקל את טעמו והופך אותו לצבע.
אפילו מעט רעל בטעם הורג את הקיסרים באופן מיידי.
אז איך האמת יכולה להתערבב בשקר?
האמת בצורת גורמוק תמיד נשארת מנותקת ולשקר אין שום השפעה עליה.
עץ עץ סנדל מוקף בנחשים אך לא הרעל משפיע עליו ולא ניחוחו מופחת.
בין האבנים שוכנת אבן החכמים, אבל אפילו בפגישה עם שמונה המתכות היא לא מתקלקלת.
מים מזוהמים המתערבבים לתוך הגנגס אינם יכולים לזהם אותם.
הים לעולם לא נשרף באש והאוויר לא יכול לזעזע הרים.
החץ לעולם לא יכול לגעת בשמים והיורה חוזר בתשובה לאחר מכן.
השקר בסופו של דבר הוא שקר.
ההתייחסות לאמת היא תמיד אמיתית ושקר מזוהה תמיד כמזויף.
כיבוד השקר הוא גם מלאכותי, אבל חוכמת הגורו שניתנה לאמת היא חכמת גורו מושלמת.
כוחה של שכבה הוא גם מזויף ואפילו האגו האדוק של האמת הוא עמוק ומלא בכובד.
שקר אינו מוכר בחצר ה' ואילו האמת תמיד מעטרת את חצרו.
בבית האמת, תמיד יש תחושה של הכרת תודה, אבל השקר אף פעם לא מרגיש מרוצה.
הליכת האמת היא כמו של פיל ואילו השקר נע בצורה מגושמת כמו כבשים.
לא ניתן לשמור על ערכם של מושק ושום, וכך גם במקרה של התפרצות של צנון ובטל.
מי שזורע רעל אינו יכול לאכול ארוחה טעימה העשויה מלחם כתוש מעורבב בחמאה וסוכר (תרשים).
טבעה של האמת הוא כמו מטורף שבעצמו נושא את חום הרתיחה אבל עושה את הצבע מהיר.
טבעו של השקר דומה לזה של יוטה שמקלפים את עורה ואז מסובבים אותו, מכינים את חבליה.
היותו של סנדל מיטיב הופך את כל העצים, עם או בלי פירות, לריחניים.
בהיותו של הבמבוק מלא רוע, שוקעים באגו של עצמו ועם פריצת האש, חוטם גם את העצים השכנים שלו.
הצוף הופך את המתים לחיים ורעל קטלני הורג את החיים.
האמת מתקבלת בבית הדין של ה', אבל, השקר נענש באותו בית דין.
אחד קוצר מה שזורע.