אואנקר אחד, האנרגיה הראשונית, התממש בחסדו של המנחה האלוהי
רעל קטלני וצוף שניהם חולצו מהאוקיינוס.
נטילת רעל, האחת, מתה ואילו נטילת השני, (הצוף) האדם הופך לאלמוות.
רעל שוכן בפיו של נחש והתכשיט שנבקע על ידי הג'יי הכחול (אוכל הנחשים) ידוע כצוף מעניק חיים.
לא אוהבים את קריאת העורב אבל קולו של הזמיר אהוב על כולם.
דובר רשע לא אהוב אבל הלשון המתוקה זוכה לשבחים בכל העולם.
אנשים רעים וטובים חיים באותו עולם, אך הם נבדלים בתכונותיהם של פעולות מיטיבות ומעוותות.
חשפנו כאן את עמדת היתרונות והחסרונות.
עם אור השמש כל שלושת העולמות נראים אך העיוורים והינשוף אינם יכולים לראות את השמש.
נקבת שלדרייק האדמדם אוהבת את השמש, ואת המפגש עם האהוב הן מספרות ומקשיבות לסיפור האהבה של זו.
עבור כל שאר הציפורים הלילה חשוך (והן ישנות) אבל מוחו של שלדרייק האדמדם אינו מנוח בחושך הזה (המוח שלו תמיד מכוון לשמש).
אישה אינטליגנטית מזהה את בעלה אפילו כשראתה את הצל שלו במים,
אבל האריה השוטה, שרואה את הצל שלו בבאר, קופץ בו ומת ואז מאשים את עיניו שלו.
החוקר מגלה את החשיבות של התיאור לעיל, אך המתווכח מובל שולל
ומצפה לקבל חלב פרה מנקבת פיל (מה שלמעשה בלתי אפשרי).
בחודש Sayan יערות ירוקים אבל akk, צמח בר של אזור חולי, ו / הועיל, קוץ הגמל, קמל.
בחודש צ'איטר, הצמחייה פורחת אך קארט חסר עלים (צלף בר) נותר חסר השראה לחלוטין.
כל העצים מתמלאים בפירות אבל עץ כותנת המשי נשאר נטול פירות.
כל הצמחייה נעשית ריחנית על ידי עץ סנדל אבל הבמבוק לא מקבל שום השפעה ממנו וממשיך להתייפח ולהיאנח.
אפילו בהיותה באוקיינוס, הקונכייה נשארת ריקה ובוכה במרירות כשהיא נושבת.
העגור אפילו מחפש לעשות מדיטציה על גדות הגנגס, כמו קבצן אוסף את הדגים ואוכל אותם.
הפרדה מחברה טובה מביאה לולאה לאדם.
המוח הטוב של האדם מוצא את כולם טובים בעולם. ג'נטלמן רואה בכולם עדינים.
אם אחד הוא רע בעצמו, בשבילו כל העולם רע והכל רע על חשבונו. לורד קרינה עזר
פינדיי כי היה בהם חוש דבקות ומוסר רב.
לקוארייז הייתה איבה בליבם והם תמיד חישבו את הצד האפל של הדברים.
שני נסיכים יצאו למצוא אדם טוב ורשע אך השקפותיהם היו שונות.
אף אחד לא היה רע ליודהיסטאר ודוריודאן לא מצא אדם טוב.
מה (מתוק או מר) שיש בסיר ידוע כשהוא יוצא דרך הפיה.
נולד במשפחתו של סאן, הוא (דרנראג') עיטר את מושב מתקן הצדק.
הוא אחד אבל הבריאה מכירה אותו בשני שמות - דרמראג' ויאמה.
אנשים רואים אותו אדוק וצדיק בצורה של דהרמרג' אבל החוטא המרושע כימא.
הוא גם מכה את עושה הרשע אבל מדבר במתיקות אל האדם הדתי.
אויב רואה אותו באיבה והאנשים הידידותיים מכירים אותו כאוהב.
חטא וזכות, ברכה וקללה, גן עדן וגיהנום ידועים ומתממשים לפי רגשותיו שלו (של אהבה ואיבה).
מראה משקפת את הצל בהתאם לאובייקט שלפניו.
(וואנו=צבע. רונדה=בוכה. סרקאי=מעולה)
במראה הנקייה כולם רואים את צורתו הנכונה.
עור בהיר משתקף בהיר ושחור במיוחד שחור בו.
אדם צוחק מוצא את פניו צוחקים ובוכים אחד כמו בכי בו.
חסידי שש פילוסופיות הלובשות תלבושות שונות רואים בה, אבל המראה נשארת מנותקת מכולן.
תחושת הדואליות היא השכל הרע שהוא השם השני של איבה, התנגדות וכעס.
חסידים אדוקים של חוכמת הגורו נשארים תמיד טהורים ושוויוניים.
אחרת, אין הבחנה אחרת בין האדם הטוב והרע.
ברגע שהבן שוקע בערב כוכבים מנצנצים בלילה האפל.
אנשים עשירים ישנים בבתיהם אבל הגנבים מסתובבים כדי לבצע גניבות.
כמה שומרים נשארים ערים וממשיכים לצעוק כדי להזהיר אחרים.
אותם שומרים ערים גורמים לאנשים ישנים להתעורר וכך הם תופסים גנבים ונוודים.
אלה שנשארים ערים מגנים על בתיהם אבל הבית נבזז מאלה שממשיך לישון.
העשירים המוסרים את הגנבים (לרשויות), חוזרים בשמחה הביתה אך נתפסים מצווארם הגנבים מוכים.
הרשע והזכות שניהם פעילים בעולם הזה.
בעונת האביב, המנגו פורחים וצמח הבר המר של האזור החולי הופך גם הוא למלא פרחים.
התרמיל של akk לא יכול לייצר מנגו ואק חסר פרי לא יכול לגדול על עץ מנגו.
הזמיר היושב על עץ המנגו שחור והגרמוס של akk מנומר אחד או ירוק.
המוח הוא ציפור ובשל השוני בין התוצאות של חברות שונות, הוא מקבל את פרי העץ שהוא בוחר לשבת עליו.
השכל מפחד מהעדה הקדושה ומחוכמת הגורו אך אינו מפחד מחברת הרעה והשכל הרע כלומר אינו רוצה ללכת בחברה טובה ומתעניין בחברה הרעה.
אומרים שאלוהים אוהב כלפי קדושים ומשחרר את הנופלים.
הוא הציל הרבה אנשים שנפלו ורק הוא מגלה את מי שמקובל עליו.
אם אפילו פפיטנה (שד נשי) השתחררה זה לא אומר שהרעלת מישהו הוא מעשה טוב.
גארייקה (זונה) שוחררה אבל אסור להיכנס לביתו של האחר ולהזמין צרות.
מאחר ואלמליצ'י קיבל ברכה, אין לאמץ את דרך שוד הכביש המהיר.
אומרים שגם לוכד ציפורים אחד משוחרר, אבל אל לנו לתפוס את רגלם של אחרים באמצעות מלכודות.
אם סדהנה, הקצב עבר (את האוקיינוס העולמי), אל לנו לפגוע בעצמנו על ידי הריגת אחרים.
הספינה תופסת גם ברזל וגם זהב אבל עדיין צורותיהם וצבעיהם אינם זהים.
למעשה, לחיות על תקוות כאלה הוא סגנון חיים רע.
לשרוד את הנפילה מעץ הדקל לא אומר שצריך לטפס על העץ כדי ליפול ממנו.
גם אם לא נהרגים במקומות ובדרכים שוממים, מעבר במקומות נטושים אינו בטוח.
אדם עלול לשרוד גם כשהוא ננשך על ידי סנקה גם אז תפיסת הסאנקה תזיק בסופו של דבר.
נשטף בזרם הנהר אם מישהו יוצא ממנו לבד, גם אז בכניסה לנהר ללא רפסודה יש יותר אפשרות לטבוע.
אנשים מכל הנטיות יודעים היטב שאלוהים משחרר את הנופלים.
מצוות הגורו (גורמאת) היא מסירות נפש האוהבת והאנשים בעלי השכל הרע אינם מקבלים מחסה בחצר ה'.
המעשים שנעשו בחיים הם החברות היחידות בסופו של דבר.
מכיוון שריח השום והמושק שונה, גם הזהב והברזל אינם זהים.
גביש זכוכית אינו שווה ליהלום וכמו כן, קנה הסוכר והקנה החלול אינם זהים.
זרע אדום ושחור (ראטה) אינו שווה לתכשיט וזכוכית לא יכולה להימכר במחיר של אזמרגד.
השכל הרע הוא מערבולת אבל חוכמתו של גורו (גורמט) היא ספינת המעשים הטובים שמשתלטת על פניו.
האדם הרשע תמיד מוקיע והאדם הטוב זוכה למחיאות כפיים מכולם.
באמצעות הגורמוקים, האמת מתגלה וכך ידועה לכל אחד ואחד, אבל אצל המנמוקים, אותה אמת נלחצת ומוסתרת.
כמו סיר שבור, זה לא מועיל.
רבים מכינים נשק ומוכרים אותם ורבים מנקים שריונות.
בקרב הנשק גורם לפצעים ושריון מגן כאשר לוחמי שני הצבאות מתנגשים שוב ושוב.
אלו שנחשפו פצועים אך אלו שלבשו את השריון נותרו בריאים ושלמים.
גם יצרני קשתות מרגישים גאים בקשתות המיוחדות שלהם.
שני סוגי אסוציאציות, האחד של הסדהו והשני של הרשעים נמצאים שם בעולם הזה והמפגש איתם נוצרות תוצאות שונות.
לכן, הפרט בגלל התנהגותו הטובה והרעה נשאר שקוע בהנאותיו או בייסוריו.
הטובים והרעים מקבלים תהילה ולשון הרע בהתאמה.
אמת, שביעות רצון, חמלה, דהרמה, עושר ושאר הדברים הטובים ביותר מושגים בקהילה הקדושה.
ההתאחדות עם הרשעים מגבירה את התאווה, הכעס, החמדנות, ההתאהבות והאגו.
שם טוב או רע מתקבל על רקע מעשים טובים או רעים בהתאמה.
אכילת דשא ועוגות שמן, הפרה נותנת חלב ויולדת עגלים מגדילה את העדר.
שותה חלב, הנחש מקיא רעל ואוכל את צאצאיו שלו.
האסוציאציה עם הסדהו והרשעים מייצרת במגוון חטאים ומאירית, צער ותענוגות.
המילוי, משרה חסד או נטיות רעות.
נותן ניחוח לכל העצים, עץ האלמוג הופך אותם לריחניים.
על ידי החיכוך של הבמבוקים (מצד שני) הבמבוק עצמו נשרף ושורף את כל המשפחה (של הבמבוקים).
שליו מתבלבל לא רק נתפס אלא גם גורם לכל המשפחה ללכוד.
שמונה המתכות שנמצאו בהרים מומרות לזהב על ידי אבן החכמים.
האנשים שהולכים לזונות מרוויחים חטאים מלבד מחלות מדבקות.
הסובלים ממחלה מגיעים לרופא והוא נותן תרופה מרפא אותם.
בגלל אופי החברה המוחזקת, אדם הופך להיות טוב או רע.
טבעו של מטורף עדין; הוא נושא את החום אבל צובע אחרים בצבע מהיר.
קנה סוכר נמעך תחילה במגרסה ולאחר מכן מעלים באש בקלחת שם הוא מגביר עוד יותר את המתיקות שלו כאשר מכניסים אליו סודה לשתייה.
קולוסינט גם אם מושקים בצוף, אינו משיל את מרירותו.
אדם אציל אינו מאמץ חסרונות בלבו ועושה טוב לעושה הרע.
אבל עושה הרשע אינו מאמץ מידות טובות בלבו, ועושה רע למיטיב.
אחד קוצר מה שזורע.
כפי שקורה במים ואבן, הדברים טובים או רעים לפי טבעם.
לב אציל אינו נושא איבה, והאהבה אינה שוכנת בלב רע.
האציל לעולם לא שוכח את הטוב שנעשה לו ואילו עושה הרשע אינו שוכח איבה.
שניהם fmd בסופו של דבר רצונותיהם לא התגשמו כי הרשע עדיין רוצה לעשות רוע והאצילי רוצה להמשיך ולהפיץ חסד.
האציל לא יכול לעשות רוע אבל האציל לא צריך לצפות לאצילות באדם רשע.
זו תמצית החוכמה של מאות אנשים ובהתאם לכך הסברתי את המחשבות באופנה מסביב.
נדיבות עשויה (לפעמים) להיפרע בצורה של רוע.
על סמך הסיפורים שהאזינו, תיארתי את מצב העניינים הנוכחי.
איש רע ואציל יצא למסע. לאציל היה לחם ולרע היו מים עמו.
בהיותו בעל אופי אציל, הניח האדם הטוב לחם לאכול.
הרשע עשה את רשעתו (ואכל את לחמו) תות לא הציע לו מים.
האציל קיבל את פרי האצילות שלו (והשתחרר) אבל האדם הרשע נאלץ לבלות את ליל החיים הזה, בבכי וביללות.
האדון כל-הכול הזה הוא אמיתי והצדק שלו גם נכון.
אני קורבן לבורא ולבריאתו (כי שונים הם טבעם של שני ילדיו של אותו אדון).
הרוע והאצילי קיימים בעולם הזה ומי שהגיע לכאן, צריך למות יום אחד.
האנשים האמיצים כמו רבן ורם הפכו גם הם לגורם ולעושי מלחמות.
שליטה בעידן האדיר, כלומר לכבוש את הזמן, אימץ רבן את הרוע בליבו (וגנב את סיטה).
רם היה אדם ללא רבב ובשל תחושת הדהרמה שלו (אחריות), אפילו האבנים צפו באוקיינוס.
בגלל רשע רבן הלך (נהרג) עם הסטיגמה של גניבת אשתו של אחר.
רמאיאן (סיפורו של רם) תמיד איתן (במוחם של אנשים) ומי שמחפש מחסה (בו) חוצה את (האוקיינוס העולמי).
אנשים ששומרי דהרמה זוכים לתהילה בעולם ואלו שעורכים הרפתקאות מרושעות זוכים ללשון הרע.
גולדן לנקה הייתה מבצר מפואר והאוקיינוס סביבו היה כמו חפיר עצום.
לרוואן היו בנים לאק אחד, בנים ואחים של לאק אחד ורבע כמו קומבהקארן ומהירווארי.
אוויר היה מטאטא את ארמונותיו ואילו אינדר באמצעות גשמים נשא לו מים.
האש הייתה הטבח שלו והשמש והירח מבערים את המנורה שלו.
הצבא העצום שלו של סוסים, פילים, מרכבות וחיל רגלים הכולל ח'והנטים רבים (אקאוהאוטים, אקסוהאני אחד ידוע ככוח מעורב של 21870 פילים, 21870 מרכבות, 65610 סוסים ו-109350 חיילים רגלים ואינם יכולים להיות חיילים וגדולים)
הוא (רבן) שירת את מהדב (סיווה) ובשל כך כל האלים והשדים היו תחת מחסה שלו.
אבל השכל והמעשים הרעים זיכו אותו בלשון הרע.
מסיבה כלשהי, אדוני, הסיבה לכל הסיבות לבשה את צורתו של רמצ'נדר.
קיבל את פקודות אמו החורגת הוא יצא לגלות וזכה לגדולה.
רחם על העניים ומחסל את הגאים רם מחה את כוחו וגאוותו של פרסו רם.
משרת את Warn, לקסאמאן הפך ליאטי, הכניע של כל התשוקות ויושב גם עם כל המעלות של סאטי, נשאר מסור לחלוטין לראם ושירת אותו.
רמאיאן התפשט למרחקים בזמן שהסיפור הקים את רם-ראג'י, ממלכת סגולה.
רם שחרר את כל העולם. מוות עבורם הוא אמת אשר, לאחר שהגיעו לקהילה הקדושה, מילאו את מחויבותם לחיים.
נדיבות היא ההוראה המושלמת של הגורו.